שפתי כהן על התורה, ויקרא יז:ב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 17:2
Open in the reader →1דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל, אחר שצוה על כפרתו של עולם ועל הנקוי מהחטאים והעונות והפשעים שלא יצטרכו לנקות בגלגול כארז"ל, צוה ג"כ על נקוי המגולגלים ולהתם גלגולם ולקרבם, שאין הב"ה חפץ בהשחתת מעשה ידיו, וכבר כתבנו פרשת נח שמאדם ועד נח לא הותר להם אכילת הבהמות, שנאמר ואכלת את עשב השדה, ומנח ואילך הותרו הבהמות להביאם מגלגול בהמה לגלגול אדם, ועתה צוה להתם גלגולם ע"י קרבן, ולכוין להם, ולזה צוה לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל זה הדבר אחר צוה ה' לאמר, בדבור ובאמירה, כלו שיכוונו בכונה בדבור ובאמירה להכניסם ולקרבם ולהתם גלגולם, לכל אותם הדורות, ובפרט לדור המדבר, המה ראו מעשה ה', ואמרו זה אלי ושמעו קולו של הקב"ה במעמד הר סיני, ולזה אמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו, דייקא, להקריב קרבן לה' לפני משכן ה', להצילן מאותן רוחין ולילין, דם יחשב לאיש ההוא, כאילו שפך דם, ונכרתה הנפש ההיא מדה כנגד מדה, הוא לא רצה לקרב הרחוק, הוא יתרחק, למען אשר יביאו וכו' והביאום לה', דייקא, וזבחו זבחי שלמים, להשלים ולהתם גלגולם, לה' אותם דייקא, ולא יזבחו עוד, שהיו נובחים לאותם שעירים אשר הם זונים כמו ניזונים שהיו תחת כחות הטומאה ונזונין מהם, ומכאן ואילך חקת עולם, כ"י שנקראת חקה ונקראת זאת היא תהיה להם, לדורותם לדירתם, להיותם מסתופפים תחת כנפי שכינה והיא תנהיגם ודרה עמהם ולא תעזבם: