שפתי כהן על התורה, ויקרא טז:ד

1וכתונת בד קודש ילבש וגו'. אמר בד בכל אחד מד' בגדים, לומר שכל אחד היה לו לכהן גדול כוונה בלבישתו שהם כנגד ארבע אותיות הוי"ה, וסדר לבישתו היה לובש המכנסים תחלה ואח"כ הכתונת, וזה שאמר ומכנסי בד יהיו על בשרו בלשון רבים, לומר כשבאה הכתונת היו שתים במכנסים שלבש תחילה, והם רמז לה' ו' שאין להפרישם, ומתחיל ממטה למעלה, ואח"כ אבנט והיה ארכו ל"ב אמות והיה חוגרו כנגד אצילי ידיו כרך על כרך עד שגומר וקושר, כן כתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות עבודת כלי המשכן, תחת אצילי ידיו רומז לנצח וליסוד לזה היה כרך על כרך. והמצנפת היתה י"ו אמות לרמוז לי' ולו' וחבור הכל עם הוא"ו, כי האבנט היה ל"ב אמות והיה על הטבור רמז לבריח התיכון. ומה שאמר קודש בכתונת בפרט ולא אמר כן בשאר בגדים אלא אמר דרך כלל, לפי שצריך ליזהר בלבישתה הרבה משא"כ בשאר בגדים, שאמר יהיו על בשרו, וכתב הרב הנזכר בפרק הנזכר ז"ל, נאמר בבגדי כהונה על בשרו מלמד שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו לבגדיו, אפילו נימא אחת או עפר או כנה מתה אם היה בין בשר לבגד הרי זו חציצה ועבודתו פסולה. וכתב עוד וצריך להזהר בשעה שלובש שלא יהא אבק בין בגדו לבשרו ולא כנה אע"פ שהיא בחיים ולא תכנס הרוח בין בשרו לבגדו עד שיתרחק מעליו ולא יכניס ידו תחת חלוקו לחוך, ולא יצא שער מן הבגד ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת ואם היה שם אחת מכל אלו עבודתו כשרה, ורוב אלו הם מצויים בכתונת, ולזה נאמר בכתונת על בשרו שלא יהא דבר חוצץ א"כ צריכה קדושה, לזה נאמר בה בפרט קודש:

2וכתב הרב רבינו בחיי ז"ל אם תשכיל בלשון בד תמצאנו כולל כמה כוונות נפלאות, כי ירמוז על ההכנעה והשפלות, וירמוז על היחוד, ובגוון שלו על המחילה, ומספרו על הקו. ירמוז על ההכנעה שהרי הבד צמח מן העפר להכנע העובד שהוא מן העפר משא"כ בצמר שהוא מבעלי חיים, וכן אמר במסכת יומא כי דבר העולה מן הקרקע בד בבד, זהו לשון בדים וענפים ירמוז על היחוד שהוא לשון בד יחידי, ומן הידוע שהחוט שלו יחידי אינו נחלק כלל, לא כמו הצמר שהחוט שלו נחלק, וכן השער באדם, וזהו שאמר בד בבד כלומר יחידי שאינו נחלק, א"כ הרי יש בו סימן ורמז ליחוד, וכן הבד הוא לבן זהו רמז למחילה, ופירש"י ז"ל במס' יומא ריש פרק בא לו בד בבד העולה מן הקרקע הוא הפשתן שאינו יוצא אלא מן הקנה האמצעי, משא"כ בקנבוס שהוא יוצא מבחוץ סביב העץ. ומספרו שש, וכן נקרא שש בלשון ארמית רמז לקו הנרמז בוא"ו שבשם ע"כ, וכן ב"ד ב' היא בחכמה שהיא שניה לכתר וד' רמז לכנסת ישראל שמאל"ף עד ד' הם עשר, והכתר בקוץ ב' אל בראשית היא מתוייגת, הרי כל אחד ואחד מהבגדים כלולים בו העשר ספירות, והיה מכוון הכהן להמשיך קדושתו על כל אחד ואחד מהבגדים בשעת לבישתו ואחר לבישתו דרך כלל על הכל, ולזה אמר כתונת בד ילבש, הקדים הקדושה ואח"כ ילבש, ולא אמר ילבש כתונת בד קודש, וה"ה למכנסים ולאבנט ולמצנפת, אלא אמר קודם בכתונת לפי שהיא סמוך לבשרו כמו שאמרנו, וצריך להזהר בכל אותם הדברים שכתב הרב ז"ל וכמו שאמרנו, ואח"כ אמר בגדי קודש הם לכלול בהם הקדושה דרך כלל, ולהיות הכל אחד להורות על היחוד, וכן ד' פעמים בד עם ד' בגדים גימ' כ"ח, יחוד גי' כ"ח, הם ד' בפרט והם כ"ח בכלל, וכן השם ד' אותיות ברחבו ובארכו כ"ח, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, הם כ"ח אותיות, וזהו ארך היריעה כ"ח באמה ורחב ארבע באמה, גימ' יחוד, וגימ' כל הכ"ח אותיות כ"ח ח"ל, חיל וכח לעליונים, כמ"ש הזוהר באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וכן אמר משה ועתה יגדל נא כ"ח אדני והבן. וכן ל"ב כריכות של אבנט וי"ו כריכות של מצנפת הם מ"ח, כי הוי"ה יש לו י"ב צרופים וכל צרוף ד' אותיות הרי מ"ח, וסימנך מ"ח זה שדי יחזה, ועם ד' בגדים גימטריא בן, והוי"ה במלואו כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה גימ' בן, בנים אתם לה' אלהיכם והכל ברמז. ונוהגים בארץ ישראל שעושים תכריכין מפשתן, אולי לרמוז למה שאמ' שהוא רמז לסוד היחוד, וכן רמז שכמו שכהן גדול אינו נכנס לפני ולפנים אלא בארבעה בגדים של בוץ כן המת הוא נכנס לפני ממ"ה. וכבר כתבתי פרשת קדושים פסוק ובגד כלאים, פשתן באתב"ש גימ' ח"י, רמז על התחיה שיקומו בתחיית המתים בתכריכים שלהם, ושם כתבתי שהפשתן קבל עליו ד' מיתות ב"ד, סקילה וכו', וכן המת, סקילה כשמשליכין אותו בקבר, שריפה שהוא נשרף בחום אש של חולים, הרג וחנק ע"י מלאך המות כמו שאמר מלאך המות לרבי יהושע בן לוי אי לאו משום כבוד הבריות הייתי שוחטו שחיטה מפורעת ועכשיו הייתי שוחטו שחיטה מכוסת, היינו הרג וחנק: