שפתי כהן על התורה, ויקרא טז:ה
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 16:5
Open in the reader →1ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וגו', אמר מאת עדת כי היה מספיק שיאמר מאת בני ישראל ואמר עדת, לומר שיקחו מהכל אפילו מהנשים שהם בכלל עדה, לפי שהאחד היתה לחטאת וכלם צריכים חטוי, והאחד היה שוחד לעזאזל וכלם צריכים ליתן שוחד שאם לא יתן יקטרג עליו, ובסבתו יקטרג על אחרים מאחר שמתחיל לפתוח פיו, לזה יתנו הכל לסתום פיו, וגם שעיר של עזאזל היה לחטא ולנקוי, וכן אמרו בזוהר ז"ל ושעיר עזים לחטאת שוחד לעזאזל לכפרא אנפוי בההוא בכיה דאיהו בכי, כיון דחמי לא אתעבד רעותיה והא למגנא צד צידה, וזהו לשון כפור קנוח. וגם כדי שיהיו כולם כאחד באהבה ובלב שלם כל אחד עם חבירו כדי שלא ימצא מקום לקטרג. וכן אמרה רבקה ליעקב לך נא אל הצאן וקח לי גו' רמז לישראל שנקראו צאן, ואמרה לו שני גדיי עזים טובים, טובים לך שעל ידיהם תקבל, הברכות, טובים לבניך שע"י יכופרו ישראל, ולזה היו שעירים ולא כבשים, לפי שהוא איש שעיר ולהסיר המשטמה מלבו, וכן ארז"ל ונשא השעיר עליו את כל עונותם, עון של תם שהוא יעקב שנאמר ויעקב איש תם, ולהזכירו האחוה שהיו שנים בשליא והיו בשליא אחת, לזה היו השעירים שנים, שעיר גימ' תקף, לתקוף בו שלא יקטרג, והיו משלחין אותו המדברה, שלא יבא ויאבק כמו שעשה עם יעקב שנאמר ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב, ועיין פרשת וישלח פסוק וישא עיניו וירא את הילדים: