שפתי כהן על התורה, ויקרא טז:ו

1והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו וגו'. קבלתי מרז"ל שהקרבה זו היא הקרבה לודוי, כי בכאן לא אמר ושחט ואח"כ והקריב אהרן את פר וגו', ושחט את פר וגו' היא הקרבה ממש, אם כן הקרבה זו היא הקרבת דברים, מכאן שהודוי נקרא קרבן, ועל זה אמר הנביא קחו עמכם דברים, בזמן שאין קרבן יש קרבן דברים, כלו' הקורא פרשת חטאת כאילו הקריב חטאת וכן פ' אשם, וכן פרשת עולה, וכן ג"כ וידוי דברים נקרא קרבן אלא בתנאו שאותם דברים יהיו עמכם, לא יהיו מן השפה ולחוץ כמו שאמר ויפתוהו בפיהם, שאומרים חטאנו בפה ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו, שאין פיהם ולבם שוים, וכשאומר חטאתי יהיה החטא נגדו שנאמר וחטאתי נגדי תמיד, וכל זמן שמתודה גחלים אתה חותה על ראשו, ואין לו כח לקטרג, למה וה' ישלם לך ישלימנו, במה על ידי הוידוי, ודוי גימ' כ"ו היינו וה' ישלם לך, ולזה כהן גדול קודם ההגרלה היה מתודה, כדי שיהיה ראוי להגרלה ולא ימצא מקום המקטרג להוציא לעז על הגורל, אבל לא היה מתודה אלא עליו ועל ביתו כדי שיבדל ממנו לבד. אחר ההגרלה היה מתודה על אחיו הכהנים לבד. לומר שכבר יש לו חלק עם ה' ולא יקטרג עליו ועל אחיו הכהנים לבד, ולא היה מתודה על כל ישראל כדי לפתות ולומר שהניח לו מקום לקטרג, אחר שהקדיש פרו והקטיר הקטורת והקריב השעיר של ה' מתודה על כל ישראל, כי נסתם פיו על יד הקטורת, כי הקטורת קושר למלאך המות וכן אמר בזוהר על פסוק ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ושים קטורת מה כתיב ותעצם המגפה, דכפית ליה למלאך המות דלא יכיל לשלטאה כלל, לא למעבד דינא, א"כ מתנהגים עמו ע"י פתוי, ועל זה הדרך ג"כ בודוי, קודם אמר חטאתו שואל מחילה על החטא שהוא בשוגג, ואח"כ אומר עויתי שהוא על המזיד אח"כ פשעתי שהוא על המרד, ולזה היתה עבודת יום הכפורים על ידי כהן גדול. גם היתה על ידי כהן גדול, לפי שהיה נכנס לפני ולפנים לפני מלך, ואין כל אדם ראוי לזה אלא מי שהוא בן בית ונאה בקומה ובפרצוף ואין בו מום, וכשרואה סמאל שמשרת המלך הוא מתעסק בתקרבתו, כשרואה כל זה מתפתה באיזה דבר שנותנין לו, ולזה היה שעיר ולא פר, גם לפי שלא יזכור עון העגל, גם לפי שהוא איש שעיר, הרי לך טעם למה ג' ודוים ולא היה בוידוי אחד. והשעיר אשר עלה עלין הגורל לעזאזל יעמד חי, ולא היה נשחט שאם היה נשחט, היה נראה כזובח, וזובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, ועוד שמזלו מאדים והוא אוהב הדם ונמנע ממנו שפיכת דם, דם מילה, וא"ת למה נותנין לו שוחד ביום הכפורים שאין לו בו שום שולטנות כמו שאמרו שהשטן עולה שס"ד וימות השנה הם שס"ה, היה ראוי שיתנו לו ביום השולטנות. ויש לומר שאם היו נותנין לו ביום אחר לא היה מתרצה לא בשעיר ולא בקרבן ולא באלף, מלמד קטיגוריא על עם כזה, אבל כשיראה שניתנין ביום שאין לו בו שולטנות ועשו חשבון ממנו אז נסמו עיניו, ולכך שמו סמאל, ומתרצה באיזה דבר, זה קטיגור נעשה סניגור: