שפתי כהן על התורה, ויקרא ב:יג

1כל קרבן מנחתך במלח תמלח, במלח. בלחם, היא לחמה של תורה, נאמר ברית במלח אמר ברית בתורה לומר לך כשם שאין קיום לעולם בלא מלח כן אין קיום לעולם בלא תורה, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ולזה היו ישראל במעמדם והיו קורים בתורה בשעת הקרבת הקרבן, והיו קורים במעשה בראשית, להורות שאין לעולם ולקרבן קיום אלא בתורה, ולזה רמזו ז"ל שאין לברך המוציא עד שיביאו מלח, להזכירו שהעיקר הוא מאכל הנפש, שהיא התורה הקדושה שהיא המלח שממתיק הבשר שהוא האדם שנאמר בו יבא כל בשר להשתחות וגו', ונותנת לו קיום והעמדה, ולא יאכל הלחם שהוא מזון הגוף אלא עם המלח, אם אין תורה אין קמח, ולזה כיונו ז"ל באמרם פת במלח תאכל, ולא יהיה מגמת פניו באכילה כי אם לקיים גופו לעסוק בתורה. וכל קרבן מנחתך במלח, ס"ת לנכח, ר"ל שזה יהיה נוכח פניו, ת' מלח, תורה, מלח. ועל דרך המדרש וכתבו רבינו בחיי ז"ל, הובטחו מים תחתונים מששת ימי בראשית ליקרב במלח ובניסוך המים בחג, וכן אמר במדרש מים תחתונים נקראים מים בוכים, כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה התחילו מים התחתונים בוכים זהו שכתוב מבכי נהרות חבש, א"ר אבא בבכי נתפרשו המים העליונים מן התחתונים, אמרו אוי לנו שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו, מה עשו העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות עד שגער בהם הקב"ה שנאמר נותן בים דרך ובמים עזים נתיבה גוער בים ויבשהו, אמר להם הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתם כ"כ אין להם רשות למים עליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם שנאמר מקולות מים רבים אדירים משברי ים, ומה הם אומרים אדיר במרום ה', ולא עוד אלא שעתידין ליקרב על גבי המזבח בנסוך המים:

2ועוד דרשו במקום אחר, העולם שלישו מדבר שלישו ישוב שלישו ים, עמד ים לפני הקב"ה ואמר רבש"ע במדבר נתנה תורה, ישוב נבנה בו בית המקדש, אני מה תהא עלי, א"ל עתידין ישראל שיקרבו מלח על גבי המזבח, וזהו לא תשבית מלח, לא תשבית הברית וההבטחה שהבטיח הקב"ה למים שעתידין ליקרב על גבי המזבח ושלחנו של אדם הוא המזבח. ולזה על כל קרבנך, לא אמר קרבן אלא קרבנך שהוא שלחנו של אדם, ועל זה משימין מלח על השלחן שהוא מקום המזבח, וכן ג"כ לעורר את האדם כמו שאמר ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי מתחילת ברייתו של עולם לא היה עולה קלוסו של הקב"ה אלא מן המים הה"ד מקולות מים רבים ומה היו אומרים אדיר במרום ה', אמר הקב"ה ומה אם אלו שאין להם לא פה ולא אמירה ולא דבור הם מקלסים אותי לכשאברא בני אדם עאכ"ו, עמד דור אנוש ומרד בו דור המבול ומרדו בו, אמר הקב"ה יפנו אלו ויבאו אלו הה"ד ויהי הגשם על הארץ, למלך שבנה פטרין והושיב בהם דיורים אלמים והיו משכימים ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובמטולין אמר המלך ומה אלו שאין להם פה ואמירה ודבור הם משכימים ושואלין בשלומי אלו היו פקחים עאכ"ו, הושיב המלך דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין אמרו אין פטלין זה של מלך אלא שלנו, אמר המלך תחזור פלטין למה שהיה הה"ד יקוו המים וגו' יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם ע"כ. וכל זה להזכיר ולעורר לאדם כמו שאמר המאמר אם אלו שאין להם לא פה ולא דבור ולא אמירה כך ק"ו לאדם שיש לו פה ואמירה ודבור ובינה והשכל וחסדיו של הקב"ה גברו עליו ולא יכלו רחמיו ושפעו עליו בכל עת ובכל שעה ובכל רגע שיש לו להללו ולשבחו בכל עת ובכל שעה ובכל רגע, וגם יזכור שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שהרי המים על שבקשו לעלות להיות קרובים ליוצרם נתן להם שכרם שאי אפשר לעולם בלא מלח, ויזכור ג"כ שלא נבראו הכל אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתי וגו', שהרי המים שהם המשבחים להקב"ה ואומרים אדיר במרום ה' היה להם העמדה וקיום, לא כן דור אנוש ודור המבול שלא היה להם העמדה וקיום, דור המבול היו כפויי טובה ומרדו בטובתו ודור אנוש החזיקו בפלטין של מלך, וג"כ יזכור שנאבדו אנשי סדום ונעשו גפרית ומלח על שלא עשו צדקה, ולזה ארז"ל כל המאריך על שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו, שמא יבא עני ויתן לו ממה שלפניו, א"כ לזה אמר שצריך לשים מלח על שלחנו, לידע כל זה, ולידע שאין העולם הפקר אלא שיש עליו משגיח ומשכיר ומעניש, שהרי נתן שכרם למים שעשאן מלח שא"א לעולם בלא הם, והעניש בהם אנשי סדום. ועוד הצריכו לתת מלח על השלחן לפי שהוא זמן הבעיטה, כשיראה האדם שלחנו מלא טוב ואשתו ובניו סביבו יבעט, לכן תזכרו לשים מלח שהם המים התחתונים שנקראו מים בוכים, כדי שיבכה ולא יבעט וידע כי לה' הארץ ומלואה, כמו שארז"ל על אותו מעשה של הקצב שהיה לו שלחן של כסף וקערות של זהב וכשהיו מניחים אותו היה אומר לה' הארץ ומלואה. נמצינו למדים ששימת מלח על השלחן לעורר האדם על י' דברים, מלח, לחם, להזכירו שיאמר ד"ת שנקרא לחם על השלחן, נאמר ברית במלח ונאמר ברית בתורה, ולזה רמזו ז"ל אין הבוצע מברך עד שיביאו מלח, להזכירו עם מזון הגוף יביאו מזון הנפש, וכן רמזו ז"ל פת במלח תאכל, ועוד כדי להזכיר לאדם שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, כמו שאמר המאמר הואיל ולכבודו עשיתם אין רשות למים העליונים לומר שירה וכו', שהקב"ה מקיים הבטחתו. ועוד לעורר האדם שלא נברא אלא לשבח להקב"ה, כמו שאמר רבי אבא בתחלת ברייתו של עולם לא היה קלוסו של הקב"ה אלא מן המים. ולעורר לאדם אה המים שאין להם לא פה ולא דבור כך, שמהם עולה קלוסו של הקב"ה, אדם שיש לו פה ודבור ואמירה והגביר חסדו עליו על אכ"ו, ויזכור ג"כ שהקב"ה נותן שכר למהלכים לפניו, שהרי המים נעשו מלח, ואין לעולם קיום והעמדה אלא בהם ומעניש למי שמורד בו וכופר במצותו כדור אנוש ודור המבול ואנשי סדום, ויזכור ג"כ לעשות צדקה על שולחנו, שאנשי סדום לפי שלא עשו צדקה נעשו מלח. ועוד כדי שלא יבעט בראותו שלחנו מלא כל טוב ואשתו ובניו סביבו, שהרי המים היו מקלסין להקב"ה והיו למעלה וסוף ירדו ונעשו מלח. ועוד יזכור ויבכה על מה שלא עשה מהמצות ומקיצורו בעבודתו ית', שהרי המים היו בוכים ואומרים אוי לנו שלא זכינו להיות קרובים ליוצרנו, ועוד יעיז פניו בעבודתו ית' כמו שאמר התנא הוי עז כנמר, וילמוד מהמים שהעיזו פניהם ובקעו התהומות לעלות עד שגער בהם הקב"ה. ועוד יזכור שהקב"ה מוחל וסולח, שהרי המים אחר שהעיזו פניהם נגד הקב"ה וגער בהם מחל להם ונתן להם שכר שלא יקרב קרבן בלתם, מלח, מחל:

3וכתב ר' מנחם רקאנטי ז"ל, כבר רמזתי לך כי מימי הים התחתון רומזים למימי הים העליון, ועל כן הם מלוחים רמז למדת הדין, ובעבור כי אין לבא אל המלך בלעדה שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקודש ע"כ אמר על כל קרבנך תקריב מלח, וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ע"כ: