שפתי כהן על התורה, ויקרא ב:יד

1ואם תקריב מנחת בכורים וגו', רמז כאן על בן י"ד שנה ולמעלה שבא לו יצה"ט, שצריך לעמוד ולקום לעשות מצות, לזה אמר ואם שאותו ואם הוא חובה כמו אם יהיה היובל, שחייב להתקרב ולעשות מצות בעוד שהוא אביב והוא קלוי באש היצר, כדי שיתחיל ויוכל לגרשו, זהו גרש כרמל כ"ר מ"ל, כר הוא יצר הרע שהוא כר נרחב ועליו נאמר שלחו כ"ר מושל ארץ, מל שיכריתהו, כמו ובשם ה' כי אמילם, ועוד גרש לשון שבירה וכריתה וטחינה, כן פירש"י ז"ל, אם תעשה כן, תקריב, תזכה שתקריב מנחות הרבה, ומחשב לך הקב"ה כאלו הם שלך ומשלך נתת לו, זהו את מנחת בכוריך. ונתת עליה שמן, בתנאי שיהיה לשמה לא לשום פניה, זהו שאמר ושמת עליה לבונה שלא יהיה צבוע, אז מנחה היא, והקטיר הכהן את אזכרתה, שיהיה זכרונו עולה לפני הקב"ה ויסייעהו לגרש יצה"ר, זהו מגרשה, ומשמנה שלא ישמע לדבריו שהם חלקים ורכים משמן. אשה לה', לא אמר ריח ניחח, לפי שעדיין הוא רך, אבל מעשרים ולהלאה אז הוא ריח ניחח, כמו שארז"ל בן עשרים לרדוף, לרדוף אחר המצות, והם מכתירין אותו, שכן עשרים בגימ' כתר. ורבינו עובדיה פירש בן עשרים לרדוף, לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים שנה:

2עוד מנחת בכורים, בכורים היא התורה שנתנה לישראל שהם בכורים, ותורה שבכתב נקראת בכור שנאמר בני בכורי, ותורה שבעל פה נקרא בכור שנאמר אף אני בכור אתנהו, לזה נקראת התורה בכורים על שם שני בכורים, שהם תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ולזה יום שנתנה תורה נקרא יום הבכורים, ולזה היו מקריבים שתי הלחם ונקראים לחם הבכורים, והיו שתים כנגד שתי תורות, והתורה נקראת לחם שנאמר לכו לחמו בלחמי:

3ובילקוט תנא דבי אליהו וכי תקריב מנחת בכורים, כתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ואומר מזבח אדמה תעשה לי, אדם ממקום כפרתו נברא, כל זמן שבית המקדש קיים מזבח שבו כפרה לישראל, בחוצה לארץ חכמים ותלמידיהם הם כפרה לישראל, שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים, ואומר ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים, והלא אין שם לא ירושלים ולא בית המקדש, אלא אלישע הנביא ותלמידיו, הא למדת שכל הנזקק לחכמים ותלמידיהם מעלה עליו כאילו עשה רצון אביו שבשמים ע"כ. לזה אמר מנחת בכורים לה', מה שלא אמר בשאר מנחות שלא אמר לה' לומר שהמתקרב אל תלמידי חכמים כאילו נתקרב לה', וכן מנחת בכורים בגימ' עם החכמים ותלמידיהם עם ג' מלות, זהו אם אתה תתקרב עם מנחת בכורים שהם ת"ח, לה' כאילו נתקרבת לה', ולזה ארז"ל שאם זה אינו רשות אלא חובה, עוד אמר בגמרא ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים וכי אלישע אוכל בכורים הוה, אלא לומר לך כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים, זהו אם תקריב מנחה שהוא דורון, בכורים שהם ת"ח כמ"ש, לה' כאילו הקרבתו לה', תקריב את מנחת בכוריך, שעתידין שיחזרו לך ויביאו לך בכורים, מאן דרחים רבנן הויין ליה בנים ת"ח, ולזה אמר כשתביא הדורון הביאהו בסבר פנים יפות בכמה קשוטין זהו ונתת עליה שמן ושמת עליה לבונה, שילבנו וינקהו כי לעצמך אתה עושה. ואם זבח שלמים קרבנו. שהיה עושה שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו, לזה שלמים בלשון רבים, מן הבקר שהיה מבקר ומחפש עליו כאמרו בקש שלום ורדפהו, וגם היה מחזיק במדת הצדקה שהוא עושה שלום בין אותו עני שנתן לו צדקה ובין הקב"ה, שהיה קובל על הקב"ה למה עשאו עני, וכשנתן לו נסתלקה תרעומתו מעל הקב"ה וחושב אותו עני שאותו שנתן לו הצדקה הוא שליח ההשגחה, וע"ז נאמר או יחזיק במעוזי, פירוש שנותן חוזק ותוקף במעוזי, פירוש ביכלתו ובהשגחתו, שאילו לא נתן היה העני ח"ו מספק ביכלתו יתברך, ובנתינתו אינו מספק, ואומר שהוא שליח ההשגחה והקב"ה זימן לו ע"י זה שנתן לו, זהו שלום יעשה לי ביני ובין העני שלא יתרעם עלי, על זה נאמר גדולה צדקה יותר מכל הקרבנות, שהקרבן הוא לקרב הכחות ולהטיל שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה, כי פמליא של מעלה אין ביניהם שום ספק ביכלתו ית', אבל פמליא של מטה אם יתן זה הצדקה ויסלק התרעומות מעל הקב"ה, העני וגם קצת בני אדם ח"ו יספקו ביכלתו כמ"ש קיסר לר' יהושע בן חנניא אם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו זן אותם, אמר לו כדי לזכות בהם העשירים, זהו שאמר ב' פעמים שלום יעשה לי, יעשה שלום לי, שיהיה שלום ביני לבין העני, ושלום בין העניים ובין העשירים, שלא יקשה בעיניהם למה עשה זה עני וידע שהוא לתועלתו כדי לזכותו, לזה זבח שלמים בלשון רבים, ולא אמר שלומים לומר שהכל בשלימות שהטיל שלום בין המדות, זהו אם זכר אם נקבה, זכר היא מדת רחמים, נקבה מדת הדין, זכר בגימ' ברכה, נקבה בגימ' נזק, והצדקה היא בצדי"ק שעושה צדקה עם צדיק והוא נקרא שלום זהו שלום יעשה לי, עוד זכר או נקבה שמודה על הרעה כמו על הטובה,, ועל ידי זה הם נזבחים כל המקטרגים וסטרא אחרא, ויצרו הרע נזבח, ואדרבה הוא נעשה לו אוהב שנאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ולזה אמר זבח שלמים, ולא אמר קרבן שלמים. תמים יקריבנו, כתרגומו שלים, אז יהיה שלם לפני קונו, זהו לפני ה'. וסמך ידו, אז יש לו על מה לסמוך, ויש לו יד, על ראש קרבנו שהוא יצרו הרע שהוא בקרבו. ושחטו פתח אוהל מועד, שלא יכנס לקטרג עליו ויחדל ממנו, פתח אוהל מועד ס"ת חדל. והקריבו בני אהרן, הם המלמדי זכות. את הדם הוא מלשון דמים, הם אותם מעות שפיזר בצדקות ומצות שעשה ונתמעט חלבו ודמו בהרוחתן, זורקים אותו על המזבח, כדי שיהיה לו לזכרון ולעדות לפני ה', זהו סביב בגימ' עד: