שפתי כהן על התורה, ויקרא כ:יז

1ואיש אשר יקח את אחותו. א"ת איך השבטים כולם נשאו תאומותם, אע"פ שלא נתנה תורה הם קיימו את התורה כולה ומצותיה, ועוד ענין זה כדאיתא בתיקונים תקון נ"ו ז"ל א"ר אלעזר שיעורא דעריות אינון באתר ידיע או לא, א"ל ברי, הוי"ה איהו, י' אב, ה' אם, ו' בן, ה' בת, ה"ה אשה ובתה, כלה וחמותה, כפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו, ענפין דאילנא מתפרשן לעילא באילנא כמא דאוקמוהו ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, ואינון מתיחדין לתתא, כגון לולב דאיהו אגודא חדא לתתא בכל אילין מינין דהדס וערבה דאינון ג' הדסים וב' ערבות ואינון בפרודא לעילא, ובגין דא נפרצו עליו פסול, והאי פרץ פרוץ איהו בערוה דאיהו בין ענפא לענפא, ובגין דא אתמר תמן לא תקרבו לגלות ערוה, לא צריך לקרבא אתוון דאינון הוי"ה באתר דערוה, ורזא דערוה אתרמיז בתרין אתוון ע"ר ו"ה, ער רע בעיני ו"ה, ואילין ענפין לא אתפרשו דיהא ערוה ביינייהו בר מאתריה דקב"ה דאיהו א"ד הה"ד לא יגורך רע כו' תרווייהו ביחודא א"ח עמודא ואמצעיתא ד' אחות דיליה, ותרווייהו אינון חד בלא פרודא אע"ג דצדיק איהו יחודא דכלהו. אדהכי הא אליהו קא אזדמן ליה, ואמר ליה רבי רבי שיעורא דעריין הכי הוא ודאי בכל ספיראן לית יחודא חד בחברתה כגונא דדכר ונוקבא אלא בצדיק דיחודא דתרווייהו לאו איהו בכל איברין דילהון אלא בצדיק מילא קורבא דאחוה אית תמן ולאו דיחודא ודא איהו רזא דאילנא דענפוהי מתפרשין לעילא בכל סטרא ורזא דמלא ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, אבל לתתא כלהו אגידא אחת ויחודא חדא, ובגין דא לתתא בצדיק צריך לקרבא אתוון דהוי"ה עם שכינתא דאיהו קורבא דיליה, קרבן לה', והכי שכינתא עילאה עם חכמה צריך לקרבא לון בצדיק כל ענפין תמן מתיחדין ומתקשרין ומשתלבין ומקבלין דא מן דא וכולם ע"י צדיק ובלא צדיק לית קורבא דיחודא אלא אחים ובגין דא חסד תמן אתקרי ו' אחות ה' אחות מסמכא דימינא ובהאי אח אתמר ואיש אשר ישכב את אחותו בת אביו או בת אמו חסד הוא, ועם כל דא דחסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם מאן דמחבר אתוון באתר דפרודא כאילו אפריש בינייהו, בגין דא ונכרתו מדה לקבל מדה, והכי י"ה בימינא אינון באחות ולית יחודא אלא על ידיה דצדיק, בגין דא בהאי אתר לא תקרבו לגלות ערוה כו', וכל רינון עריין אינון סמאל ונחש דתבעי למעבד דינין ומגלין לון קדם ה', ובגין דא אתקרון עריות, (פירוש כמו ערו ערו עד היסוד שפירוש גלוי), ודא איהו רזא וסוד אחר אל תגל, ודא גרים גלות ואתגלי ביני עממיא מאן דגלי ערייתא הכי איהו יתגלי בין עריין דאינון אלהים אחרים מאן דמכסי עלייהו הכי איהו אתכסי בינייהו ובגין דא ולא יגלה כנף אביו, האי עריין אינון לתתא ודאי אבל לעילא אתה לא יגורך רע, ובשבת דאיהו יומא שביעאה תמן קריבו ויחודא דשמא דהוי"ה וכל ספיראן, ובגין דא ת"ח זווגייהו מליל שבת לליל שבת, וצדיק דקריב לאנתתיה ביומין דחול ההוא בן דעביד, עליה אתמר צדיק ורע לו דגרים דאתעביד קדש חול דאיהו יום השביעי, ובההוא זמנא צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אבל לעיל לית קצוץ ופרוד וערוה ופרוץ כלל ע"כ:

2והר' יהודה חייט ז"ל הביא מאמר זה בספרו פ"ט וכתב ז"ל, הכלל העולה כי מפני הקצוץ שעשה אדם למעלה באות ברית מילה דאיהו שיעור דכל עריין נאסרו לו העריות ולמטה בקליפות הם עריות אבל לגבי מעלה הוא שעור דיחודא, כי אין שם קצוץ ופרוד ופרוץ, ומפני שלמעלה אין קצוץ ופרוד, לזה אין ערוה בין בן ובת ואחות למעלה, ועון אדם גרם דלא יהא בדיוקנא דא, מפני שהוא חטא באותה מדה דהוא שעור דעריין והוא היסוד, אילו היה עושה חבור למטה בבן ובת ואח ואחות ובעריות האחרות הנאסרות עליו, היה קצוץ כי היה מכניס שם הנחש אשר מצדו באה התאוה והקודש היה נעשה חול. וסוד כל זה הענין הוא מפני שהחבור למעלה הוא מצד צדיק המחבר האבות עם העטרה וכשאין צדיק יש פרוד, והרמז כי אין צדיק בארץ דאיהו אות ברית ואילו עם הברית שהוא דוגמתו היה אדם משתמש עם העריות האסורות אלא שלמעלה הם אחדות שלמה ולמטה בקליפות הם עריות הוה ליה כאילו למעלה היה מפריד הצדיק שהוא אות הברית מתאותו ומהמדות האחרות שבכולם יש אחוה וריעות, מאחר שהתשמיש כבר נעשה חול משעה שחטא אדם ונכנס הנחש בפנים ומצדו באה התאוה, ולזה נעשו למטה עריות מצדו, וגרם בזה שהעריות שהם הקליפות העוטרות למטה נקראת עריות, על שם שמגלים חטאותיו של אדם לפני הקב"ה ונכנסו בתחום שאינו שלהם, השכינה כ"י עם כל הספירות ילכו בגלות תחת יד אלהים אחרים, מפני שהתשמיש הוא חול לגבי אדם מאחר שחטא, והוא נעשה ע"י אות ברית קודש, מן הראוי הוא שלא להשתמש בו כי אם בלילי שבתות, כדי שלא לעשות מקודש חול, ובליל שבת הוא בכחו והתשמיש אז הוא קדש, כי ימי החול אשר הקליפות סביב למטה, ספו תמו ביום השבת, זהו סוד עונת ת"ח בלילי שבתות, והצדיק דקריב לון ביומי דחול, ר"ל שמשמש מטתו ביום החול, ההוא בן דהוא עביד עליה אתמר צדיק ורע לו, מפני שעשה מקודש חול, כי עם הזווג שעושה למטה מעורר דוגמתו למעלה, והוא סבה לזווג הד"ו פרצופים בזמן בלתי קדוש, וכן בענין העריות מפני שהמדות של מעלה הם באחדות וזווג נקראו למטה בקליפות עריות, ואדם חטא במדת היסוד שהוא הברית וטומאתו היה מצד הנחש, א"כ אם באות הברית היה בא על העריות האסורות אלו שהם למעלה באחדות וחבור אחד, היה מוציאם, כי למעלה כלי חיים וטוב, ולמטה בקליפות טוב ורע. והכלל העולה כי במדה שחטא אדם והוא היסוד נכרת ממנה לעונש, זהו חסד היא למעלה ונכרתו למטה לעיני בני עמם דייקא, שכל חבור שיעשה שם בעריות הרומזות בקליפות הוא קצוץ ופרוד למעלה, שנעשו עריות מצדו, כי קודם החטא היה כולו קדש, וגם הנחש היה טוב אם לא היה משנה מקומו, ולזה נקראו הקליפות עץ הדעת טוב ורע, כי כשיהיו במקומם טוב, ואם ישנו מקומם הם רע, כי איש על מקומו יבא בשלום, ואז התאוה הבאה מצדו לא היה בו חול, ולא היה מעותד האדם להרגיש באותו החוש הענג שהרגיש אח"כ שחטא, כי ההשתמשות באיברי ההולדה היה ראוי להיות כהשתמשות שמשתמש האדם עם הידים והרגלים שאינו מוצא בו הנאה, אבל מאחר שגברה התאוה הבאה מצד הנחש התשמיש נעשה חול ע"כ. וכבר ידעת שיעקב היה כולו קדש, ששמר טפתו פ"ד שנה ולא שמש בחול כלל, וכן הוא אומר והקדישו את קדוש יעקב שהוא בריח התיכון, ויברח יעקב וגו', ולא שמש אלא למעלה באחדות, ולזה לקח ב' אחיות, שאין שם עריות, כי העריות הם למטה בקליפות, ולזה פרשה זו שהיא קדושים לא נזכר עונש שתי אחיות שבפרשת אחרי מות הזהיר וכאן ענש, ולפי ששמש באחדות למעלה באחדות שלימה יצאו תאומים שלמים באחוה, כי יעקב תקן החטא של אדם כי הוא סוף גלגולו, כמו שרמזו ז"ל שופריה דיעקב מעין דאדם, ולזה נולדו כולם מהולים, לומר שאין להם שום מגע בקליפות, ולזה לא נולדו לט' חדשים שט' חדשים הם ר"ע ימים, לומר שאינם מרע וטוב, ונולדו לששה חדשים והיולדת לז' יולדת למקוטעים, ר"ל שאין יולדת לשבעה חדשים שלמים, שלא לקחו מחדש השביעי כי אם ששת ימים, ששם הוא רמז הו' ששמש בו יעקב אבינו, וששה חדשים עולים ק"ף ימים וששה ימים מחדש השביעי הרי קו"ף שעולה מקום, שהוא חשבון שם הוי"ה ברבועו, ושם שמש יעקב שנאמר ויפגע במקום, וא"ר עקיבא קו"ף זה הקב"ה, והבן. ולזה היו י"ב כנגד י"ב הויו"ת, וכל זה הוא סוד עמוק כבשים ללבושיך. ולזה רמז ואמר וראה את ערותה, לומר אם שמש במקום ערוה שהוא למטה בקליפות שהם ר"ע ו"ה שהיא רע וטוב, ערות אחותו גלה עונו ישא, כמו שאמר המאמר מאן דגלי ערייתא הכי הוא יתגלי בין עריין דאינון אלהים אחרים, זהו וסוד אחר אל תגל: