שפתי כהן על התורה, ויקרא כב:ב

1דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל. שלא יעשו כמו בני עלי שהיו נוטלים חלקם בחזקה קודם הקטרת החלב, אלא אחר ההקטרה, זהו אומרו אשר הם מקדישים לי, כלומר הם כוונתם בקרבן להקדיש לי קודם והכהן זוכה משלחן גבוה, אני ה' ולא כבני עלי, שנאמר בהם לא ידעו את ה', ונאמר עליהם בטרם יקטירון החלב ובא הנער הכהן וגו', ונאמר ותהי חטאת הכהנים גדולה וגו', לזה הזהירם שיבדילם ויפרישו עצמן מקדשי בני ישראל כל עוד ששם בעליו על הקרבן, שעדיין לא נקרב החלב, אבל אחר הקטרת החלב משלחן גבוה קא זכו, זהו אומרו אשר יקדישו לי, כלומר אחר שנתברר שהוא שלי בהקטרת החלב אני ה' מזכה להם מחלקי, זהו אמור אליהם לדורותיכם, לדורות הבאים שהם בני עלי, כל איש, אשר יקרב אל הקדשים אשר יקריבו וטמאתו עליו שהיו משהין קרבנם של היולדות והיו מעכבים אותם מלקרב בקודש, שנאמר בכל קדש לא תגע, א"כ היו משהין הטומאה עליהם זהו וטומאתו עליו, וזהו שנאמר בבני עלי אשר ישכבון את הנשים, ארז"ל מתוך שהיו משהין קניהן מעלה עליהם כאילו שכבום, ומה היה ענשם שמתו בבחרותם שנאמר וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, וכן הוא אומר ונכרת הנפש ההיא וגו', וסמיך ליה איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל, מדה כנגד מדה הוא הפרישן מן הקדשים שהוא הקרבן, כן הוא יהא מובדל ומופרש מן הקדשים, וזהו שאמר בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר: