שפתי כהן על התורה, ויקרא כא:יז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 21:17
Open in the reader →1דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך. יש להתעורר שהזכיר ה' פעמים בו מום, ופעם אומר בו מום ופעם אומר מום בו. ועוד קודם אמר איש מזרעך אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם וגו', ואח"כ אמר כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, איש עור וגו' לא אמר יקרב להקריב, ועוד אומרו כי כל איש, כי הוא נתינת טעם, מה טעם בכאן. ועוד חזר ואמר כי כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב, לא אמר לא יקרב, ועוד חזר ואמר מום בו, לחם אלהיו לא יגש להקריב, קודם אמר לא יגש להקריב את אשי ה', וכאן שנה ואמר לחם ולא אמר אשי, וכן שינה שקודם אמר בו מום וכאן אמר מום בו, ואח"כ חזר ואמר אך אל הפרוכת לא יבא כי מום בו. ועוד אומרו וידבר משה אל אהרן ואל כל בני ישראל, ישראל מאן דכר שמייהו, הדבור לא היה אלא לאהרן לבד ואפילו בניו לא נזכרו בדבור, שכן אמר דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך ולא אמר לא לבניו ולא לישראל, ומנין לו למשה לומר לבניו ולישראל. ואפשר לומר שבא להזהיר לאהרן שיזהיר לזרעו שבשעת הזרעת הזרע שהוא עת הזוג שלא יגרום לזרעו שיהיה בעל מום, כמו שאמרו במסכת נדרים (דף כ') אמר רבי יוחנן בן דהבאי ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת. חגרים מפני מה הוויין שהופכים שולחנם, סומים מפני מה הוויין מפני שהם מסתכלים באותו מקום, אלמים מפני מה הויין מפני שנושקים באותו מקום וכו', זהו לדרתם בדירה שהוא האשה, ולא לאהרן לבד אלא לכל אדם, ולזה אמר כי כל איש אשר בו מום לא יקרב אפי' שיהיה ישראל, לזה לא אמר יקרב להקריב לחם, או אשי, לומר שהצווי הוא ג"כ אפי' לישראל ולזה אמר וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל לא יקרב, היינו קרוב בשר, וכן יקרב איש עור, ס"ת בשר, ר"ל שמחמת קרוב בשר בא לו המומין. עור או פסח, או חרם כתיב לומר שכל רמ"ח איברים איזה מום שיהיה בהם הוא מחמת קרוב בשר שלא נזהר בו, וחזר ואמר כי כל איה אשר בו מום מזרע אהרן, כלומר מצד הזריעה שלא נזהר וגרם לזרעו מום, ואמר מזרע אהרן לומר שאע"פ שאין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי עכ"ז מאן דקפיד קפדין ביה, וההקפדה היא בכהנים שהם מזרעו של אהרן שלא היה בו שום דופי, לזה לא יגש להקריב כדי שלא ימצא באותו קרבן שום עילה ויערער עליו השטן מלהיותו רצוי, לזה לא יגש להקריב את אשי ה' שהם הקרבנות, זהו למי שבו מום מזרע אהרן, ע"י הזריעה גרם לו המום, אבל אם בא לו המום על ידי עון ועבירה, זה לחם אלהיו לא יגש להקריב שהיא התורה שנקראת לחם שנאמר לכו לחמו בלחמי, לא יגש להקריב, כלומר לא ילמוד בתורה עד שיעשה תשובה וימחה העון ויוסר המום ממנו, כההיא מעשה שהביא הזוהר פרשת אחרי מות (דף ע"ה ע"ב) שר' אבא ורבי יוסי היו מהלכים בדרך ופגעו באדם אחד שהיה רשום בפניו, א"ר אבא רושם זה מחמת עון ערוה בא לו, קראו לו ושאלו לו על אותו רושם ואמר להם שהיה הוא ואחותו לנין בפונדק ונשתכר ששתה יין הרבה ובא על אחותו, למחר נתקוטטו שני בני אדם נכנס ביניהם לעשות שלום והכו זה את זה ובאה ההכאה בפניו, וכל כך היתה ההכאה עד שהגיעה למוח, ואמר שנתרפא ע"י רופא אחד ששמו רבי שמלאי א"ל ומה רפואה עשה לך אמר להם רפואת הנפש שהיא התשוב' ומאותו יום אני מביט ורואה במראה ורואה הרושם בפניו ובוכה לפני הקב"ה ושואל ממנו שיכפר לי על אותו עון, ומהדמעות של הבכי רוחץ פניו, אמר רבי אבא כדאי שלא למנוע התשובה שאתה עושה בכל יום, אלמלא כן הייתי מעביר ממך זה הרושם על ידי קריאת פסוק זה וסר עונך וחטאתך תכופר, אמר לו אמור פסוק זה ג' פעמים, אמרו ג' פעמים ועבר הרושם מעל פניו, אמר רבי אבא ודאי שהקב"ה קבל תשובתך, וקבל עליו אותו האיש ללמוד בתורה יומם ולילה, אמר לו רבי אבא מה שמך אמר לו אלעזר אמר לו ה' יהיה בעזרך, ונעשה אותו האיש גברא רבא. וסר עונ"ך וחטאת"ך וגו' עם ו' דוסר וד' מלות, בגימ' דל רושם, וס"ת בגימ' תם רושם, מת רושם, לזה אמר ליה ר' אבא שיאמר פסוק זה להעביר הרושם, ולזה אמר מום בו, לא אמר בו מום, אלא מום בו שהוא גרם למום ע"י עבירה, זה לחם אלהיו לא יגש להקריב בלא תשובה, אבל ע"י תשובה לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל, בלא תשובה לחם אלהיו לא יגש להקריב כל שכן לאכול, וע"י תשובה מן הקדשים יאכל ולא מבעיא להקריב. אך אל הפרוכת לא יבא וגו' כי מום בו, אם מת בלא תשובה אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, אלא נועלין הפרגוד בפניו, זהו ואל הפרכת לא יבא. ואל המזבח לא יגש, זהו מזבח שמקריב עליו מיכאל השר הגדול נשמות של צדיקים לא יגש, למה כי מום בו, שלא עשה תשובה קודם שמת להעביר ממנו המום ומת במומו, לזה לא יבא ולא יגש וגו':