שפתי כהן על התורה, ויקרא כב:כז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 22:27
Open in the reader →1שור או כשב או עז כי יולד. אמר השור והכשב והעז מיום שנולד קונה השלימות שיש לו לבסוף כשיהיה גדול והוא שור זה השלימות יש לו כשנולד, אינו כמו האדם שעיר פרא אדם יולד וכשהוא גדל הוא קונה השלימות מדרגה אחר מדרגה, בן י"ג למצות בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף וכו', אבל הבהמה מיום שנולדה יודעת עצמה, העגל יודע מה שיודע אחר שגדל ונעשה שור, לא נתוסף לו דעת אחר שגדל, וכן הכבש או העז, והיה ז' ימים תחת אמו שעומד תחתיה כדי לינק מדדיה ואם תסמך עליו מקבל עולה, זהו והיה, אבל מין האדם אחר כמה שנים עד שמקבל עליו עולו של מקום, וזהו מה שאמר ידע שור קונהו, מיום שנקרא שור שהוא מיום הלידה, ישראל לא ידע, א"כ בגנותם של ישראל דבר, לזה שינה ולא אמר כמו שאמר בפרשת משפטים שאמר כן תעשה לשורך ולצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי, לפי ששם בשבחן דבר, ואמר לשורך לצאנך אע"פ שאני בראתים עכ"ז ביום השמיני תתנו לו, אני מעלה לך כאילו אתה בראתו ואתה נותנו לו במתנה ואני מקבלו ממך, ולזה לא אמר תחת אמו כמו שאמר כאן, וכאן אמר ירצה הואיל ויש לו דעת לקבל עול אמו ירצה לקרבן הוא רצוי, אבל המקריבו כפי כוונתו יהיה הרצוי לזה אמר לרצונכם לרצון לכם, וכה"א המקריב אותו לא יחשב לו לו אינו נחשב אבל לבהמה נחשב, שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה הואיל וקבלה על עצמה שתשחט אע"פ שלא נרצה לבעלים, לבהמה נרצה, ולזה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:
2ובזהר ת"ח בר נש דאתיליד לא אתמנא עליה רוחא דלעילא עד דאתגזר כיון דאתגזר אתער עליה רוחא אתערותא דלעילא, זכי ורבי לעסוק בתורה באורייתא אתער עליה אתערותא יתיר, זכי ועביד פקודי אורייתא אתער עליה אתערותא יתיר, זכי ואתנסיב, זכי ואוליד בנין ואוליף לון אורחי דמלכא קדישא הא כדין ההוא בר נש שלים בכלא, אבל בהמה בההיא שעתא דאתיליד ההוא חילא דאיתא ליה בסופא אית ליה בההוא שעתא דאתיליד ואתמנא עליה, ובגין כך כתיב שור או כשב או עז כי יולד, עגל או טלה או גדי לא אתמר אלא שור או כשב או עז, ההוא חילא דאית ליה בסופא אית ליה בשעתא דאתיליד, והיה שבעת ימים תחת אמו בגין לאתישבא ההוא חילא ואתקיים ביה, ובמה אתקיים ביה כד ישרי עליה שבת חדא ואי לא לא אתקיים, ועד דאתייבש מזוהמא דאמיה, ולבתר דאתקיים ביה ההוא חילא כתיב ירצה לקרבן אשה לה' בקיומא דשבת חד דאעבר עליה ע"כ. ולזה אמר שבעת ימים יהיה תחת אמו, שאמו מרפרפת עליו כמה ימים ומכסתו בגין דלית ליה חילא אלא אחר שעבר שבת ואין צריך לאמו בגין דאתקיים ביה ההוא חילא דשבת: