שפתי כהן על התורה, ויקרא כג:י

1דבר אל בני ישראל כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, צוה הקב"ה שיביאו ראשית הקציר, כדי שלא יחשבו שמאחר שנתנה להם הארץ נעשית להם נחלה ואחוזה לעולם, לזה אמר וצוה שהקציר הראשון יהיה לבעל השדה שהוא הקב"ה, להודיעם שאינם יושבים בה אלא כמו אריס ובידו לסלקם ממנה אם אינם ראוים לה, וזהו הטעם בבכורים, ולזה אמר אשר אני נותן לבני ישראל כתיב נתן וקרי נותן, לומר שאני בכל עת נותנה מחדש כדי שיהיו עושין רצונו של הקב"ה, ולא תקיא אותם הארץ שאין להם קיום בה אלא יום התורה והמצות, ולזה היה קציר ראשון לכהן אפילו שלא נגמר כמו שאמר במשנה שהיו מהבהבין אותו באור ונתנוהו באבוב, והיה מנוקב כדי שיהיה האור שולט בכולו, כדי שיטחן שלא היו ממתין עד שייבש, כל זה כדי שלא יעלה בדעתו לומר שהשדה ומה שזרוע בה הוא לו, לזה אמר וקצרתם את קצירה הקציר אינו לכם אלא, לה', אבל אחר שהבאתם אותו הוא נחשב כאילו הוא משלכם, זהו שחזר ואמר ראשית קצירכם אל הכהן קודם הבאה נקרא קצירה ואחר הבאה הוא קצירכם, כאילו הוא משלכם, ולזה הטעם היה משעורים שהם הקודמים, והיה קרבן ראשון משעורים לפי שהשעורים הם גלוים משא"כ בחטה שהיא מכוסה בכמה כסויים ושלט עליה איש שעיר, לכך היה צריך להניף, ותרגם והניף וירם, שיסיר ממנה הכח שקבלה מאיש שעיר, ולכך נקראת שעורה:

2ובינוקא פרשת בלק (דף קפ"ט) אמר טעם אחר ז"ל, תנן ארעא קדישא ברשו דקב"ה הוות ורשו אחרא לא עאל תמן היך אבדיקת ארעא אי קיימת במהימנותא ולא אתחברת ברשו אחרא, בקריבו דתרומה דא דשעורים כגוונא דרזא דסוטה. ואנן שעורין דקרבינן בנין דשעורא קדמא לשאר נהמא דעלמא שעורא איהו אתר ידיע בשעורא בסוד ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, ובסוד ויהי ערב ויהי בוקר ערב קדים, ולפי שהוא רומז לאיש שעיר כמו שאמרנו, לזה היו קוצרין אותו בלילה ליל י"ו בניסן שהוא התחלת פגימת הלבנה, כדי שלא יקטרג עליה, והיו עושין בו ארבע מיתות ב"ד. סקילה שהיו חובטין אותו במקלות אחר ששוחטין אותו בעזרה, ושריפה שהיו מהבהבין אותו באבוב מנוקב כדי שיהיה האש שולט בכולו, הרג היא הקצירה, וטוחנין אותו בריחים של גרוסות היא חנק, והיו מניפין אותו בי"ג נפות, י"ג ג"י אחד, כדי לקרבו ליחוד ה':

3ובמדרש א"ר בניה אמר הקב"ה בני כשהייתי נותן להם מן במדבר הייתי נותן עומר לכל אחד ואחד שנאמר עומר לגלגולת, ועכשיו שאתם נותנין את העומר אין לי אלא עומר אחד משל כולכם, ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן ע"כ. כוונו ז"ל לומר כשיבא זמן הבעיטה שהוא זמן התחלת הקציר שכבר נתבשלה התבואה לא יבעט, לומר כבר נתבשלה תבואתו, וישים בטחונו בה', לזה אמר שיזכור שהיו במקום שאין זר והיה מאכילם לחם אבירים, כי עיקר הכל הוא הבטחון בהשי"ת. וזה רמז כאן שאמר והיה כי תבאו אל הארץ לא תבעטו לאכול מפריה ולשבוע מטובה ויעלה בלבבכם כי הארץ היא המוציאה פירות, תזכרו שהייתם במקום שאינו ראוי לזריעה לא חטים ולא שעורים, ואין גפן ולא תאנה ורמון שהם הפירות שנשתבחה בהם א"י, והיה מאכלכם מן שהוא מאכל המלאכים, זהו אשר אני נותן נתן כתיב, כלומר העלו בזכרונכם מה שהייתי נותן לכם במדבר, ולמה בשביל עסק התורה, כן כשתכנסו לארץ עשו עיקר מעסק התורה והקב"ה מזמין לכם מזונותיכם, ואם בטלתם מהתורה ונתעסקתם בזריעה וקצירה, והבאתם את עמר ראשית כפרה עליכם והיו מקריבין קרבן, שנאמר ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים וגו', וכן עמר במלואו בגימ' עם ג' אותיות עולה, כמ"ו קרב"ן כפר"ה, לפי שבפסח נדונין על התבואה, אמר הקב"ה הקריבו לפני עמר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, הרי קראו העומר קרבן שנאמר הקריבו וכו', והיה משעורים, לומר שאפי' מאכל בהמה אין ראוי לכם אלא לכהן לכפרה מאחר שבטלתם, כי אילו הייתם ראויים היו אחרים קוצרים קצירכם, כמו שאמר בגמרא כתיב ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל, רשב"י אומר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר וגו', ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמם שנאמר ואספת דגנך וגו':

4עוד במדרש א"ר אבין בוא וראה כמה ישראל מצטערים על מצות העומר, דתנן תמן קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו לעזרה היו מהבהבין אותו באור כדי שייבש ולקיים בו מצות קלי דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בקנים ובקולתות היו חובטין אותו כדי שלא יתמעך, נתנוהו לאבוב והאבוב היה כלי מנוקב כדי שיהיה האור שולט בכולו, שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו, נתנוהו לרחים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה בי"ג נפות, א"ר לוי הרי שעמלת וחרשת וזרעת ונכשת וכסחת וגדרת וקצרת ועמרת ודשת ועשית אותו ערימה אם אין מוציא לך מעט רוח עד שחזרה מהיכן אותו האיש חיה, אין אתה נותן לו אלא שכר הרוח, הוא מה שאמר שלמה מה יתרון לאדם שיעמול לרוח, זהו שרמז כאן והבאתם את עמר וגו' והניף, כלו' על הנפת הרוח שהוא מניף לכם, עוד והניף ו"ה עם ב' אותיות י"ג, ניף, רמז על י"ג ניפות שהיה מניפה:

5עוד במדרש א"ר פנחס בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה הוא יגע בה כמה צער הוא מצטער עד שתנגב, והבריות הם ישנים על מטותיהם והקב"ה משיב רוחות ואין אתה נותן לו את העומר ע"כ. זהו והבאתם את עומר, למה והניף אפי' שכר הרוח שהוא מניף לכם אין אתם מביאים:

6עוד במדרש א"ר ינאי בנוהג שבעולם אדם לוקח לו לטרא בשר מן השוק כמה הוא מצטער עליה עד שלא יבשלוה והבריות ישנים על מטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות ואין אתה נותן לו את העומר ע"כ. זהו לפני ה' לרצונכם, ראו שהקב"ה עושה רצונכם ואתם ישנים. או אמר לפני ה' תדעו שהעמר שאתם מביאים הוא רצוי לפני ה' אע"פ שהוא מן השעורים כשהוא לרצונכם, כי העיקר הוא הרצון:

7וברעיא מהימנא אמר שהיו מקריבין קרבן העומר משעורים בין פסח לעצרת, לפי שישראל מזדווגין ביום חמשים עם הקב"ה ורוצה לבדקם כסוטה, ולזה היה העומר משעורים, וכמו שקרבן סוטה היה בודקה ומכניס ומוסיף אהבה בינה ובין בעלה שנאמר ונקתה ונזרעה זרע, והשכנות הרעות שהטילו קנאה והשנאה ביניהם בורחים מלהריח ריח מי המרים, כן בקרבן העומר מכניס ומוסיף אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים, ומבריח סמאל ואשת זנונים, וז"ל פקודא דא לקרבא קרבן העומר קרבנא דא כולא איהו בדביקותא עילא ותתא מטרוניתא ובנהא כחדא אזלא, עומר דא מקריבין ישראל בדכיותא דילהון וההוא קרבנא איהו משעורים ודא אתקריב למיעל רחימו בין אתתא ובעלה, אשת זנונים אתרחקת גרמה מבדיקו דלא יכילת למיקם על גבה, אשת חיל קריבת גרמה לקרבא לגבי כהנא דהא ודאי טהורה היא ונקתה ונזרע זרע ואוסיף חילא ורחימו לגבי בעלה, אשת זנונים ערקת ממקדשא דלא למקרב לגביה דאלמלא בההוא זמנא דאשת חיל אבדיקת גרמה איהו אתקרבא לגבה אתאבידת מעלמא, ועל דא לא בעיא לקרבא למקדשא וערקת מיניה ואשתארו ישראל זכאין בלא ערבוביא אחרא לגבי רזא דמהימנותא רזא דסטרא דא תרתין אחתן, וכד ארחת דא לגבי דא בבדיקו דילה צבת בטנה ונפלה ירכה, דהא בבדיקו דאשת חיל סמא דמותא לגבי אשת זנונים, ודא איהו עיטא דיהב קב"ה לבניו לקרבא קרבנא דא בגין אשת חיל דתערוק אשת זנונים מינה, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי ע"כ. עוד בתוספתא זאת תורת הקנאת חסר אזהרותא לנשי עלמא דלא יסטון תחות בעליהון ואי לא קמח שעורים זמינא לקרבא וממלא חדא אשתמודע מלא אחרא ע"כ. וזה רמוז והבאתם את עמר ראשי"ת קצירכ"ם א"ל הכה"ן ר"ת בגימ' אשה, לומר אזהרה לאשה שלא תשטה ויביאה בעלה אל הכהן, והבן. ובזוהר אמר טעם אחר למה היה משעורים לפי שהוא ראשון בתבואה וכ"י ראשון של מטה מלמטה למעלה, ז"ל ת"ח עד השתא אקריבו ישראל תבואת הארץ תבואת הארץ ידאי ואתעסקו בה ואתקשרו בההוא קשורא ואף ע"ג דדינא אשתכח דינא בשלמא אשתכח ביה, ואתקריבו שעורים בגין דאיהו קדמאה מכל שאר תבואה ומן קדמאה מתקרבא ולא מההוא דמתאחר דהא אחידו קדמאה דישראל אתאחד ביה בקב"ה הכא הוא, אמר הקב"ה אנא יהיבית לכו מן במדברא מההוא אתר דאקרי שמים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ואתון מקרבין קמאי שעורים, זכאה חולקהון דישראל דהא כ"י לא שקרת במלכא קדישא לעלמין כ"י תווהא אשר תשטה אשה תחת אישה בגין כך דינא דהאי אתתא מאתרהא קא אתייא, ומאן הוא אתרהא ההוא דכתיב בה אשת חיל מי ימצא, אשת חיל עטרת בעלה, וההוא קמח שעורים דאייתית ההיא אתתא מנחת קנאת אקרי חסר, כ"י הכי אקרי קנאת ה' צבאות תעשה זאת ע"כ. ולזה אמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד הביאכם את לחם אלהיכם אלהיכם ודאי, כי לחם הוא למעלה שנאמר לחם מן השמים ואין להם רשות לעלות אם לא יקחו רשות מהשוער דהיינו קמח שעורים: