שפתי כהן על התורה, ויקרא כג:טו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 23:15
Open in the reader →1וספרתם לכם ממחרת השבת. ב' ספירות נאמרו כאן וספרתם לכם שבע שבתות תמימות, ואח"כ אמר תספרו חמשים יום. אמר בזוהר ז"ל ורזא אוליפנא הכא דכל ז' יומין מאלין ז' יומין נטלא קדושה ומתתחדא באלין תתאי והאי תתאה אקרי שבוע דאתקדש בשבעה יומין עילאין, וכן בכל ז' וז' מאינון חמשין יומין עד ולא עד, וכד אשתכחו מ"ט יומין עילאין אשתכח לתתא ז' יומין דאתקדשו בהו דכל חד אקרי שבוע דעאל באינון שבע, ועל דא כתיב שבע שבתות תמימות תהיינה, בגין דאינון נוקבין נקט קרא לישנא דנוקבין וכד אתקדשו בהו וביתא מתתקנא לאתחברא אתתא בבעלה כדין אקרי חג שבועות מאינון נוקבי גרירו עליהו אינון יומין עילאין דאיתקדשו בהו ובגין כך כתיב בשבועותיכם אינון דילכון ונח כתיב בשבועות, בגין דהכי נמי מתקדש ישראל לתתא עמהון, ועל דא כד מטון למ"ט יומין ההוא יומא עילאה דעלייהו אקרי יומא דחמשים דשליט על מ"ט יומין רזא דכללא דאורייתא במ"ט אנפין ע"כ. א"כ לזה תקנו ז"ל לממני יומי ולממני שבועי, שהשבועות הם יומין תתאין והם נוקבי והנקבה צריכה שמור שהם יומי דין, וכן הוא אומר שבועות חוקות קציר ישמר לנו שצריכים שמור מיומין עילאין, ולזה אמר את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות, אבל אחר שנתחברו עם יומין עילאין וקבלו את התורה היו מקריבין שתי הלחם, כננד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אחד חמץ שלא יש פחד מהדין, כי מי שיש בו רוח רעה אין מאכילין אותו חמץ אלא מצה, אבל אחר שעברה רוח רעה ממנו מאכילין אותו. וכן אמר בזוהר ז"ל השתא אית לאסתכלא, בפסח נפקו ישראל מנהמא דאקרי חמץ דכתיב ולא יראה חמץ וכתיב כי כל אוכל חמץ וגו', מ"ט בגין יקרא דההוא נהמא דאתקרי מצה, השתא דזכו ישראל לנהמא עילאה יתיר לא יאות הוא לאתנטלא חמץ ולא יתחזי כלל, ותו דקרבנא דא חמץ הוה דכתיב חמץ תאפינה, אלא רזא דמלה דביומא דא אתבטיל יצה"ר ואורייתא דאקרי חדו אשתכחת. למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש יומא חד הוה תאיב למיכל אמרו ייכול ברא דמלכא אסוותא דא ומכאן והלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב ולא יכיל לנזקא ליה, כך כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי עקרא ורזא דמהימנותא אמר קב"ה יטעמון אסוותא דא ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי לון מיכלא אחרא, כיון דאכלו אסוותא דא דאיהי מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא, אמר הקב"ה מכאן ולהלאה תחזי לון חמץ ייכלון ליה דהא לא יכיל לנזקא לון, וכ"ש דביומא דשבועות אזדמן נהמא עילאה דאיהו אסוותא בכלא ועל דא מקריבין חמץ ע"כ. עד ממחרת השבת השביעית שהיא הבינה עד ולא עד, אם כן וספרתם לכם לאסוותא ולדכיותא דילכון:
2ורבינו בחיי ז"ל פרשת בראשית הביא ראיה ממאמרם ז"ל שיום שהקריב הבל המנחה היה יום חמשים, ואמר שם ונתעלה משה לקבל התורה ביום נ', וקין שהרג ביום נ' נתקלל בו ביום וכחו שהוא יצה"ר עתיד להתבטל מן העולה ביום נ', ומזה מנעה תורה חמץ בקרבן מנחה שיש בו רמז ליצה"ר שאמר לא תאפה חמץ. אבל ביום נ' צוה הקב"ה בפירוש חמץ תאפינה מפני שיום נ' של עצרת הוא כנגד היובל הגדול אשר לעולם שיעקר יצה"ר ויאבד זכרו ע"כ וכן אמר בזוהר כל מי שאינו מונה ספירה של עומר אינו טהור, ז"ל ת"ח כל בר נש דלא מני חושבנא דא דאינון ז' שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא, ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה כד מטי להאי ליליא בעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברא בה ולנטרא דכיו עילאה דמטי עליה בהאי ליליא ואדכי ע"כ. הרי שהספירה היא לטהרה כמו שנאמר בנדה וספרה לה ז' ימים לטהרתה, אם כן וספרתם לכם, לכם דייקא, ואז יתקדשו ויטהרו, לז"א והקרבתם מנחה חדשה. ואז נותנים פה לכ"י להליץ בעדם, כי בעצרת נדונין על פירות האילן שאכל אדם, ולז"א לחם תנופה תנו פה, ואמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים אתם תביאו שתי הלחם ואני אתן לכם ב' לוחות שהם לחם משנה לחם תורה שבכתב משנה תורה שבע"פ, ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, לזה לחם תנופה אקרי כביכול תנופה תנו פה, ואע"פ שהן חמץ אין פחד שהוא יום שנתנה בו תורה שהיא אסוותא לכלא שנאמר ולכל בשרו מרפא, כמו שארז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין שהיא התורה. עוד יכולין לומר תנו פה כנגד יצה"ר, מאחר שנתן לכם חרב פיפיות שהיא התורה שהיא ב' פיות היא מתשת כחו ויעשה לכם חבר והקטיגור נעשה סניגור. וכשיבא יום הדין יהיה וספר תם, תם שלם, זהו וספרתם ספר תם כמ"ש בעז"ה: