שפתי כהן על התורה, ויקרא כג:ב

1דבר אל הני ישראל וגו' מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי. יאמר מועדי ה' הם כשתקראו בהם מקראי קודש שהוא למוד התורה אז הם מועדי, ואם אתם מתאוים למועדים כדי לאכול ולשתות ולשמח גופכם הם נקראים מועדיכם, לא מועדי ה', שנאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, לפי שלשון מועד הוא מלשון ייעוד כמו כי אקח מועד אני מישרים אשפוט, והייעוד הוא כאשר נכנסו ישראל לארץ אמרה תורה עתה כל אחד יתעסק איש בכרמו ואיש בשדהו תורה מה תהא עליה, אמר לה בתי כבר נתתי להם שבתות וימים טובים שיתעסקו בתורה, א"כ מועדי ה' שייעד לתורה, אשר תקראו, אם תקראו בהם מקראי קודש שהוא למוד התורה הם מועדי כמו שיעדתי, ואם לאו הם מועדיכם, ואמר מקראי בלשון רבים, פירוש מקראי זמון כמו קרואי העדה, וכמו כי אתי יאכלו הקרואים, ב' זמונים זמון לאכילה וזמון ללמוד, כמו שדרשו ז"ל נאמר עצרת תהיה לכם ונאמר עצרת לה', חציו לכם וחציו לה', לזה אמר מקראי, לומר שעם האכילה יהיה ג"כ הלמוד, ובלבד שתהיה אותה אכילה קודש, כלומר שלא תהיה כוונתו לשמח גופו אלא לכבוד המועד. ובשבת נאמר שבת שבתון, שבת שישבות ממלאכה, ושבתון שלא יעשה אוכל נפש כמו במועד, מקרא קודש, לא נאמר בו מקראי אע"פ שהם שבתות הרבה, לומר שאינו כמו יום טוב שנאמר חציו לה' וחציו לכם, אלא השבת רובו לה', ואע"פ שעושים סעודה שלישית בשבת ואין עושים אותה ביום טוב, היינו לפי שכל סעודה וסעודה יש לה רמז, ועוד שסעודה שלישית עושין אותה אחר המנחה, כי באותה שעה מתו ג' צדיקים יוסף ומשה ודוד, ולזה אומרים שלשה פסוקים של צדוק הדין צדקתך כהררי אל וגו', וצדקתך אלהים עד מרום וגו', צדקתך צדק וגו', וחכם שמת בתי כנסיות בטלים לזה עושה סעודה שלישית משום עגמת נפש:

2עוד נאמר במועדים מקראי קדש, לפי שכל סעודה וסעודה מזמנין ומבשלין לה בשול בפני עצמה, משא"כ בשבת שהכל מזומן ומבושל מיום ששי, עוד אמר במועדים אשר תקראו אותם מקראי, לפי שהמועדים כל אחד ואחד יש לו רמז. פסח כנגד אברהם, פסח בגימ' קמ"ח, ולזה אמר אברהם מהרי שלש סאים קמח שהיה בזמן הפסח ופירסה נדה והרימה ידיה מן העיסה וחשש לחימוץ, ולכך לא הביא הלחם, ובו ביום הלכו אצל לוט ואמר ומצות אפה ויאכלו. ושבועות כנגד יצחק, תורה בגבורה נתנה, לזה וידבר אלהים דין לא וידבר ה', ולזה היה קול שופר חזק וגו', וסכות כנגד יעקב שנאמר ויעקב נסע סכותה וגו', אבל השבתות הם רומזים למקום אחר, לזה אמר מקרא קודש קודש עליון:

3ובזהר א"ל רבי אבא וכי שבת לאו מקודש הוא זמין, אמר ליה לאו בתרין סטרין, חד דהוא ודאי קודש אקרי דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, וחד דשבת לאו זמין הוא דהא דילי הוא ירותא ודאי דקודש הוא ולאו זמינו, ועל דא כלהון זמינין בקודש ומתקשרן בשבת ומתעטרן ביה ועל דא שבת לאו זמין הוא, לברא דעאל לביתא דאבוי ואמיה ואכל ושתי בשעתא דהוא בעי, למלכא דהוי ליה ברא יחידאי חביבא דנפשיה יהיב ליה שושבינין לנטרא ליה ולאתחברא בהו, אמר מלכא יאות הוא לזמנא לאילין שושבינין כו ברא לא אתחזי לזמנא אלא למיעל ולמיכל ולמשתי בשעתא דהוא בעי ע"כ. הרי אע"פ שנאמר בשבת מקרא קודש לאו דזמין איהי דזמין ליה ישראל כמו י"ט אלא שהוא מזומן ומקודש מקודש עילאה:

4עוד נאמר בשבת מקרא קודש, לומר שהם מזומנין לקודש שהוא עוה"ב עולם שכולו שבת, ואפשר שלזה אמר שבת שבתון, שבת של עוה"ז, שבתון של עוה"ב, ושם הוא מקרא קודש, מזומן לקדש, שנהנין מזיו השכינה שהיא קודש, קדש בגימ' דת, אש דת, ואומר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, ולזה אמר כל מלאכה לא תעשו, לא אמר ולא תעשו כל מלאכה שהוא דבור לגופים, אלא כל מלאכה לא תעשו, דבור לנשמות לומר שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא עמל ולא טורח, אלא שבת לה', בכל מושבותיכם שהיא שביתת הנשמות שיש להם עונג ומנוחה והשקט, ומלת מושבותיכם מלשון בשובה ונחת, ולזה אמר שבת היא לה' כתיב הוא וקרי היא, היא בעוה"ז והוא לעוה"ב, עוד ירמוז לימות המשיח שבאותו זמן יתבטלו ממשלתן של עובדי גלולים שהם משולים לימות החול, כי כותי ששבת חייב מיתה שנאמר ויום ולילה לא ישבותו, ואז תהיה הקדושה שולטת שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה', ותהיה האמת גברת תחת היותה נעדרת, וכן תקראו אותם מקראי, ר"ת אמת, רנו ליעקב שמחה ס"ת בגי' אחד, ביום ההוא יהיה ה' אחד. עוד אמר במועדים מקראי, לפי שיש להם ב' מקראים, ראשון ושביעי של פסח, ראשון ושמיני של סכות, ויום השבועות הוא עצרת של פסח, כמו שמיני עצרת של סכות, ולזה לא נאמר בו צווי לעשות חג שבועות. ובמדרש מה ענין שבת אצל מועדות לומר שכל המחלל המועדות כאלו מחלל השבתות וכל המקיים המועדות כאילו קיים שבתות, ע"כ:

5אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש יאמר אע"פ שהם מועדי ה' והם מקראי קודש, לומר שהם מזומנין ועומדים, עכ"ז תקראו אותם, הדבר תלוי בכם, כמ"ש בזוהר ז"ל ת"ח בשעתא דישראל לתתא חדאן ומשבחין שבחא לקב"ה מסדרין פתורי ומתקנין גרמייהו במאני יקר מלאכי עילאה אמרי מה טיבן דישראל בכך, קב"ה אמר אושפיזא עילאה אית לון יומא דא, אמרי ולאו דילך הוא מההוא אתר דאקרי קודש, אמר לון וכי לא קודש נינהו ואקרון קודש, לון אתחזי לזמנא אושפיזא דילי, חד מסטרא דילי דהא אינון דבקין בי, וחד מסטרא דידהו דאיקרון קדש דכתיב קודש ישראל, איקרון קדש אושפיזא דילהון הוא ודאי בגין דזמינו דהא אושפיזא מקודש הוא דכתיב מקראי קודש, פתחו כלהו ואמרו אשרי העם שככה לו, תלתא אינון זמינין מקודש ולאו יתיר, חג המצות וחג השבועות וחג הסכות, א"ל רבי אבא וכי שבת לאו מקודש היא כדלעיל וכו':

6ומה שנכתב אשר תקראו אותם, אתם חסר, אמר במדרש על פסוק מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, אמר רבי אושעיא אין לך אומה שמעכבת על אלהיה כאומה זו, כיצד בשעה שהזקנים יושבים לעבר את השנה הקב"ה מסכים על ידם והוא משלים וגומר כל מה שישראל עושים, ועליהם אמר דוד אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, אימתי בראש השנה שהסנהדרין יושבים לעשות ראש השנה ביום פלוני מיד הקב"ה מושיב סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו וגמרו מה שישראל גוזרין, אומרים לפניו בניך גזרו שיהא ראש השנה ביום פלוני, מיד הקב"ה יושב באותו יום לדון עולמו והכסאות מוצעות והספרים נפתחים וסנהדרין של מלאכים יושבים לפניו, שנאמר חזי הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב אלו מלמדים זכות ואלו מלמדים חובה, למה כי חוק לישראל הוא, ישראל הם גזרו חוק ראש השנה, והרי הוא משפט לאלהי יעקב, שהוא מקיים גזרתם ומסכים עמהם, הוי אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, תדע שכן הוא שהרי כתיב יום תרועה יהיה לכם, יהיה לא אמר אלא יהיה לכם, וכתיב אלה מועדי ה' אלה הם מועדי, אמר הקב"ה אין לי מועדים אלא אלו שלכם, שכל המועדים שאנו מקדשים שלו הם שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואין קראנו אלא קידוש מועדים שנאמר מקראי קודש הוי אומר כה' אלהינו בכל קראנו אליו ע"כ. לזה אמר אשר תקראו אתם, בכם הדבר תלוי כמ"ש: