שפתי כהן על התורה, ויקרא כג:מב

1בסכת תשבו שבעת ימים. כבר כתבנו שאחר שעבר יום כפור אין אנו מפחדים מהמקטרג, ולזה צונו הקב"ה לצאת מן הבית לסוכה בלי פחד, כי עשו הלך לדרכו שעירה, שלקח השוחד שהוא השעיר, אז ויעקב נסע סכתה, ארז"ל צא מדירת קבע מדירת הקובע אותך נפש שנאמר וקבע את קובעיהם נפש, והוא הנושך העקב שהוא סוף הגוף כן הוא משטין עד שנוטל נשמתו שהוא נקרא קץ כל בשר, ואח"כ בוקע גופו בקבר, אחר שלשה ימים צא מקביעתו שלא יקבע אותך, ושב בדירת עראי שהוא העוה"ז שדירתו בו הוא עראי, וכשיחשוב שדירתו עראי לא יבא לבנות בתים וליטע כרמים ולכלות ימיו בהבל לעזוב לאחרים יגיעו, והוא לא יהנה ממנו, ולזה אמר ויעקב נסע סכותה, ללמד לאדם שדירתו בזה העולם היא עראי, כדי שלא ימשך אחר ישוב זה העולם, כי סופו ליסע ממנו ואין לו בו אלא כמו אורח נטה ללון, ופחות מזה השיעור, ארז"ל ימיו כצל עובר לא כצל אילן ולא כצל כותל אלא כצל עוף הפורח שצלו עובר עמו, לזה צוה הקב"ה בחדש הזה שהוא חודש האסיף שאסף תבואתו ויינו ושמנו וקיץ פירותיו, וביתו מלא מכל טוב, צוהו לצאת ממנו ויזכור שסופו להניח הכל ולצאת, כמו שעתה מניח הכל ויוצא, כן עתיד להניח הכל ולצאת, ולא יעשה דירתו בזה העולם אלא כמו שיושב בצל סוכה שהיא דירת עראי, ולזה היו שבעת ימים שנאמר בסכות תשבו שבעת ימים. נגד ימות האדם שהם שבעים שנה, וכן שיעור הסכה שבעה טפחים, ולזה אמר דוד הנה טפחות נתתה ימי, לומר ששיעור הסוכה כשיעור ימי האדם, ולזה אחר ז' ימי הסוכה עושין יום שמחה לרמוז לו שאחר צאתו מן העולם הולך לעוה"ב, כי השבעים שנה, עשר ראשונים הוא יום טוב שהוא הבל שאין בו חטא נכנס לבית הספר ומתחיל ללמוד, בן חמש למקרא בן עשר למשנה, עשרים שנים נעשה בר מצוה לקיים המצות, ונושא אשה ומוחלין לו כל עונותיי, הוא ג"כ יום טוב שני של גליות וב"ד של מעלה אין מעניש אלא מעשרים ומעלה, ולזה עושין ההקפות בכל יום הקפה לומר שעבר הקף של עשר, יום השביעי עושין שבע הקפות, לומר שכבר נשלם כלל ההקף והוא מוכן לשבע עידנין יחלפון עלוהי, ואם יזכה יבא ליום שמחה, ועושין הקפה בספרים ביום אחרון לומר שע"י התורה יזכה לעוה"ב, ולזה מקיפין בהם לקרבו אצל כל אחד ואחד, לומר לו שהתורה תעטרהו כמו הספר שהיא מעוטר ומפואר, ולומר לו כי לקח טוב נתתי לכם ויסתכל ביופי ספר תורה. וכמהר"ר יששכר זלה"ה אמר טעם אחר על הקפת הספרים, לפי שביום השביעי עשו הקפות להתפלל על המים, ואם ח"ו נגזר עליהם עצירת גשמים מוציאין הספרים כולם, לומר שבזכות התורה יזכו אותה שנה למים שלא יעצרו, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, כמו שעושין ביום עצירת גשמים שמוציאין ס"ת לבית הקברות. ולפי מה שאמרנו שעושין יום שמחה אחר הסוכה לרמוז לעוה"ב אחר צאתו מן העולם, לזה הקרבן שלו פר אחד, לומר שאחר צאתו מן העולם הולך לג"ע הארצי, שיש שם קצת אכילה שלא פשט הגוף לגמרי. וכן צוה בחודש זה לצאת מן הבית כדי שלא יבטח בעשרו או במה שאסף מתבואה ויסיר בטחונו מהקב"ה, לזה צוהו הקב"ה לצאת מן הבית ולהסתופף בצלו של מקום כדי שלא יסיר בטחונו ממנו, ולזה אמר שצריך שיראו הכוכבים מן הסכך שלא יהיה עב, כדי שישא עיניו למקום ושיזכור ליושב בשמים וישים בטחונו בו:

2עוד בסכות תשבו וגו', בא לרמוז על קבלת רז"ל שאמרו סוכה גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה, לזה בא הרמז בסכת בת"פ כמנין סכ"ת, והב' שמוש. והענין הוא כי האמה ששה טפחים והטפח ד' אצבעות, עשרים אמה הם ק"ך טפחים וק"ך טפחים הם ת"פ אצבעות כמנין סכת, א"כ בגובה סכת תשבו וגו'. ואמר כל האזרח בישראל ישבו, היל"ל כל האזרח בישראל ישב, כי אזרח הוא לשון יחיד, ועוד למה אמר תשבו לנוכח, ואח"כ ישבו שלא לנוכח. יובן זה ממאמר שאמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר התמלא בסכות עורו ובצלצל דגים ראשו זכה עושין לו סוכה לח זכה עושין לו צלצל (פירוש בלא דפנות) שנאמר ובצלצל דגים ראשו, זכה עושין לו צלצל לא זכה עושין לו ענק, שנאמר וענקים לגרגרותיך, זכה עושין לו ענק לא זכה עושין לו קמיע, שנאמר ותקשרנו לנערותיך, והשאר פורסו על חומות ירושלים וזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר והלכו גוים לאורך. א"כ לזה אמר ישבו שהוא רומז על העתיד, ואמר כל האזרח בלשון יחיד ואמר ישבו בלשון רבים, לומר שאינם שוין, יש מהם יושב בצל סוכה ויש יושב בצל צלצל, דהיינו סוכה בלא דפנות, ונקרא צלצל כלומר צל קטן. גם אמר ישבו לרמוז למה שדרש רבי שמלאי בפ"ק דע"ז דף ב' ע"ש באורך, וסוף המאמר מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשוה ואמאי קרי לה מצוה קלה דלית בה חסרון כים, מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם החמה כתקופת תמוז מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו וגו', מקדיר והא אמרת אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, משום דישראל נמי זימנין דמשכה תקופת תמוז עד החג ולא מבעטי, והקב"ה יושב ומשחק עליהם שנאמר יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. א"כ לזה אמר כל האזרח בישראל, שאע"פ שהקב"ה מקדיר החמה, ישראל שקבלו את התורה שהיא משולה לאש שנאמר הלא כה דברי כאש ואומר מימינו אש דת למו, יש להם יכולת לקבל אותו חום של חמה, ואותם שלא קבלו את התורה אין להם כח לקבלו, ואמר כל האזרח ולא אמר כל ישראל, יובן זה ממאמר דתניא א"ר יוסי לעתיד לבא באים כל העכו"ם ומתגיירים, ומי מקבלינן מינייהו והא תניא אין מקבלין גרים לימות, המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשים גרים גרורים ומניחין תפילין בראשיהם ובזרועותיהם וציצית בבגדיהם ומזוזה בפתחיהם וכיון שרואים מלחמת גוג ומגוג אומרים לו על מה באת אומר על ה' ועל משיחו, מיד כל אחד ואחד מנתק מצותיו והולך לו שנאמר ננתקה את מוסרותימו וכו' והקדוש ברוך הוא יושב ושוחק עליהם שנאמר יושב בשמים ישחק עד כאן... לזה אמר אזרח שמי שהוא אזרחי יוכל לעמוד בנסיון לא כמו אותם שנתקו המצות, אבל ישראל האזרחים שאפילו יבאו עליהם כמה גזירות לבטל התורה והמצות לא יבטלוה, כי צער רב על ישראל לבטל התורה והיו נהרגין שלא ישמרו שבת שלא ימולו את בניהם כמו בימי יונים ולא בטלו, לזה העידה תורה ואמר כל האזרח בישראל וגו' אפילו שתוציא חמה מנרתיקה, אפילו שיגזרו עליהם גזירות עכ"ז ישבו:

3ובמדרש בסכות תשבו שבעת ימים. זהו שאמר הכתוב וסוכה תהיה לצל יומם, א"ר לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז, אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מחמתו של יום הבא, ר' ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד לבא אלא יום הבא מלהט את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף, באותה שעה עושה הקב"ה סוכה לצדיקים ומטמין אותם בתוכה שנאמר כי יצפנני בסכה ביום רעה. זהו כל האזרח בישראל ישבו בסכות, בסכת כתיב, שאותה סוכה שעושה הקב"ה מחפת עליהם ומטמנת אותם, ורבי לוי ורבי ינאי לא פליגי אלא חד דרש לצל יומם שהוא לצל חמתו של יום הבא, וחד דריש ממלת וחורב שהוא בוער כתנור:

4עוד במדרש אמר הקב"ה לישראל בני היו עושין את הסכה ודורו בתוכה שבעה ימים כדי שתהיו נזכרים הנסים שעשיתי לכם במדבר, ואע"פ שאתם עושים את הסוכה אין אתם גומלים אלא פורעים לי שנאמר כי בסכות הושבתי את בני ישראל, עוד אמרתי לכם שתקחו את הלולב ותנענעו לפני ואע"פ שתעשו כן אין אתם גומלים לי אלא פורעים לי, למה שכשם שהוצאתי אתכם ממצרים עשיתי את ההרים לנענע לפניכם שנאמר ההרים רקדו כאילים, ואף לעתיד לבא כן אני עושה לכם שנאמר ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל השדה ימחאו כף ע"כ. ומה שאמר אין אתם גומלים הוא, לפי שאמר בסכות תשבו כי בסכות הושבתי, לפי שהושיבן בסכות יעשו הם ג"כ סוכה כדי שיהיו נזכרים הנסים שעשה להם זכר בעלמא, כמו אחד שעושה חסד גדול עם חבירו, כשחבירו עושה עמו חסד אחר שאינו כל כך גדול אינו פורע לו, ואפילו שיהיה גדול כמוהו אינו פורע לו, לפי שחבירו כשעשה עמו חסד היה בזמן צורך גדול כגון שזן אותו בזמן הרעב, ואע"פ שיזון אותו האחר אינו כמו שעשה עמו, ואפילו יזון אותו בזמן הרעב ג"כ, עם כל זה אינו פורע לו, לפי שהוא הקדים מבלי שהיה לו עליו שום דבר והמקדים לא יושב, א"כ כשעושה האחר שום חסד עמו אפי' שיהיה כמו שעשה עמו ממש ובאותו זמן עכ"ז אינו פורעו לפי שהוא קדם כמו שאמרנו, אלא נקרא גמילות, ולזה נקראו המצות שעושין עם בני אדם גמילות חסדים, לפי שהקב"ה נתן להם המעות שעשו בהם צדקה או נתן לו כח להיות קברן או ללכת אחרי המת או לבית האבל או לבית החתן או לבקור חולים, א"כ אינו פורע אלא גומל לפי שהוא ית' קדם שנאמר מי הקדימני ואשלם וגו', כן אמר הקב"ה אע"פ שאני מצוה אתכם לעשות סוכה זכר לסכות שהושבתי אתכם אע"פ שאי אפשר לכם לעשות כמו אותם סכות שעשיתי שהיו מענני כבוד ואתם עושים אותה מפסולת גורן ויקב, ולזה אמר כי בסכות הושבתי הוא מלא, ובסכת תשבו חסר, כל האזרח ישבו בסכת חסר, שאין הסוכה של ב"ו כמו סוכה של הקב"ה, וכן אי אפשר לעשותה בזמן שאני עשיתי לכם, כי אני עשיתי בהוציאי אתכם מארץ מצרים והייתם במדבר במקום שאין לא תאנה ולא גפן ולא שום צל אילן, ואתם עושים הסוכה בזמן שאין לה צורך שהוא חדש תשרי שאין בו חום שתקופת תמוז כלתה והכל נכנסים לבתים, עכ"ז אני מעלה עליכם כאילו אתם פורעים לי, וכן הלולב אני נענעתי לפניכם ההרים והגבעות וכל האילנות וכל עצי השדה ואתם מנענעים בלולב, עכ"ז אתם פורעים לי, ולא די שאתם זורעים לי אלא שעדיין יש לכם עלי ואני חייב לפרוע לכם לעתיד לבא, לזה אמר אף לעתיד לבא אני עושה לכם כן:

5ובמדרש נתן טעם אחר למה עושים סוכה אחר יום כפור, ז"ל א"ר אלעזר בר מרום למה אנו עושים סוכה אחר הכפורים, את מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על כל באי עולם וביום הכפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינם של ישראל לגלות ע"י כן עושין הסוכה וגולין מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל, שנאמר חולי וגוחי בת ציון כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך ע"כ, ואמר כאילו גלו לבבל ולא לשאר ארצות לפי שנאמר לא יוסיף להגלותך, ולמצרים אמר לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד, ועל בבל נאמר בבלה יבאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם, ואין לומר שזה נאמר על גלות בבל שאחר חרבן בית ראשון שהרי רב יהודה בגמרא דמסכת ברכות אמר כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו. וזה לשון הגמרא פרק מי שמתו ר' אבא הוה קא משתמיט מניה דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאום ה', והרי ר' אבא ורבי יהודה הם מאמוראים שהם אחר חרבן בית שני כמה שנים שהחרבן היה בימי רבן יוחנן בן זכאי א"כ ודאי שהבינו שזה נאמר על זמן של זה הגלות, ולזה עזרא לא העלה כולם מבבל כדי להתם גלות בבל. עוד יש לומר שאמר על גלות בבל שאמר רבי אלעזר כאילו גלו לבבל לפי שאמר בגמרא הוליכם לבית אמם, ופירוש לבית אמם לפי שהיה אברהם מעבר הנהר, והיל"ל לבית אביהם, אלא לפי שאברהם נשתנה שמו ואמר לו הקב"ה לך לך מארצך לזה לא נקרא על שמו אלא על שם אמם. עוד טעם אחר לפי ששם מיני תמרים ומיני מתיקה ומתוק מרגיל לשון לתורה. עוד אמר כאילו גלו לבבל לפי שימי הסוכה ז' וימות גלות בבל שבעים שנה, יום לעשר שנים, ומה שאמר שמא יצא דינן לגלות, למה גלות ולא דבר אחר, אלא מרחמנותו ית' אינו גומר עליהם פורענות אחר אלא גלות, כסבור סמאל שנתנו ברשותו ומיד כשגולין שכינה גולה עמהם כמו שארז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם וכו', וכשרואה סמאל שהשכינה עמהם אין לו רשות להרע, לזה גלות שנאמר שלח מעל פני ויצא, ר"ת ש"ם פ"ו שהוא אלהים אע"פ שהוא דין יש בו רחמים, שלח מעל פני, ס"ת חיל ששולח עמהם חיילותיו שהם השכינה וד' מחנותיה, ולזה ילכו בלא פחד, ש"ם פ"ו בגימ' תכו, תכו רצוף אהבה והבן. ועל זה אמרו ז"ל גלות מכפרת עון אפילו מבית לבית, א"כ כשיכנס לסוכה ישמח שמחה שזכהו השי"ת לשבת בצל מצוה, וירגיש שהוא גולה ויכופר עונו, ובפרט אם הסוכה היא בראש גגו, כמו שאמרתי לעיל בלע מרור לא יצא, ולא ימשך אחר השמחה אף ע"פ שהוכפלה בו השמחה:

6ובמדרש אתה מוצא ג' שמחות כתיב בחג, אחת ושמחת בחגך וגו', והיית אך שמח, ושמחתם לפני ה' אלהיכם ז' ימים, אבל בפסח אין את מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת, למה אתה מוצא שבפסח התבואה נדונית ואין אדם יודע אם עושה היא השנה ואם אינה עושה, ד"א בשביל שמתו המצרים, וכן אתה מוצא ז' ימי החג אלו קורין בו את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל אלא ביו"ט ראשון ולילו, למה בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת דכתיב ועשית חג שבועות לה' אלהיך ושמחת אתה וביתך, ולמה כתב בה שמחה אחת שהתבואה נכנסה בפנים, ומה טעם אין כתוב בה ב' שמחות לפי שפירות האילן נדונין, אבל בר"ה אין כתוב אפילו שמחה אחת שהנפשות נידונין ומבקש אדם את נפשו יותר מממונו, אבל בחג לפי שנטלו הנפשות דימוס ביוה"כ והתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתיב ג' שמחות, ושמחת בחגך, ושמחתם לפני ה', והיית אך שמח, מהו והיית אך שמח אתה מוצא אע"פ שאדם שמח בעוה"ז אין שמחתו שמחה שלימה, היאך נולד לו בן מצר הוא לומר שמא אינו של קיימא, אבל לעתיד לבא הוא מבלע את המות לנצח אותה שעה השמחה שלימה שנאמר אז ימלא שחוק פינו וכו' ע"כ. הרי שלא אמר שמחה אלא אצל מצוה שאמר ולקחתם לכם שהיא מצות לולב, ושמחתם, ולא אמר ושמחתם סתם אלא לפני ה' אלהיכם, מקום שאין לשטן לערבב שהוא לפני ה', ובשמחה שניה אמר ושמחת אתה וביתך והלוי והגר והיתום והאלמנה, שהוא שמחת מתנת עניים שאין לשטן בה קטרוג, אבל בשמחה שלישית שהיא שמחתו אמר והיית אך שמח אכים ורקים מיעוטים, שלא ישמח כי אם מעט, ואם נרצה לשמוח המקטרג לא יניחנו, צא ולמד מאברהם אבינו כשעשה אותה סעודה ביום הגמל את יצחק שקטרג עליו השטן כמאמר חז"ל, לז"א והיית אך שמח, אפילו שאתה תרצה לשמוח על כרחך לא תהיה שלימה אלא מעוטה, צא ולמד מאהרן הכהן ביום השמיני שנתבשר שנתכפר לו מעשה העגל ונכנס לכהונה גדולה ובניו סגני כהונה מה אירע לו בו ביום, אם כן והיית על כרחך, ולזה בסכת תשבו חסר:

7ובזהר אמרו בסכת תשבו שבעת ימים, שאלו השבעת ימים הם נגד שבעה צדיקים שהם אברהם יצחק ויעקב יוסף משה אהרן דוד, ולזה אמר בסכת תשבו שבעת ימים ולא אמר בשבעה ימים תשבו אלא שבעת ימים תשבו, שמזמין אותם ומחלה פניהם ואומר להם תשבו ואחר כך כל האזרח שהוא על שאר העם, וז"ל פרשת אמור (דף ק"ג:) אמר רבי אבא אברהם וחמשא צדיקיא ודוד מלכא שוויין מדריהון עמיה הה"ד בסכת תשבו שבעת ימים שבעת ימים כתיב ולא בשבעת ימים, ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה, ואמר ר' אבא כתיב בסכת תשבו ולבתר ישבו, אלא קדמאה לאושפיזי תניינא לבני עלמא כו' כי הא דרב המנונא כד הוה עייל לסכה הוה חדי וקאים על פתחא דסכה מלגו ואמר נזמן לאושפיזין, מסדר פתורא וקאים על רגלוהי ומברך ואומר בסכות תשבו תיבו אושפיזין עילאין תיבו, תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו, ארים ידוי וחדי ואמר זכאה חולקנא, זכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו, והוה יתיב. תניינא לבני עלמא דמאן דאית ליה חולקא בעמא קדישא יתיב בצלא דמהימנותא לקבלא אושפיזין ולמחדי בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא בעי למחדי למסכני, מאי טעמא בגין דחולקא דאינון אושפיזין דמזמין דמסכני הוא וההוא דיתיב בצלא דא מהימנותא וזמין אושפיזין אילין עילאין ולא יהיב להו חולקא כלהו קיימי מניה ואמרו אל תלחם את לחם רע עין וגו', אשתכח ההוא פתורא דתקין דיליה הוא ולא דקב"ה, עליה כתיב וזריתי פרש על פניהם פרש חגיכם ולא חגי, ווי ליה לההוא בר נש בשעתא דאלין אושפיזין דמהימנותא קיימי מפתוריה. ואמר רבי אבא אברהם כל יומוהי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין לתקנא לון פתורא, השתא דזמינו ליה ולכלהו צדיקיא ולדוד מלכא ולא יהבין לו חולקהון, אברהם קאים מפתורא וקרי סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכלהו סלקי אבתריה, יצחק אמר ובטן רשעים תחסר יעקב אמר פתך אכלת תקיאנה, ושאר כל צדיקיא אמרי כי כל שלחנות מלא קיא צואה בלי מקום, דוד מלכא אמר כו' ואשלים דינוי דכתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימות מאי קא מיירי, בגין דדוד שאל לנבל ואתעביד ליה אושפיזא ולא בעא, ודא זמין ליה ולא יהיב ליה חולקא ובאינון עשרת יומין דדוד מלכא דאין עלמא אתדן עליה ההוא בר נש דאשלים ליה ביש יתיר מנבל. א"ר אלעזר בגין כך אורייתא לא אטרח עליה דבר נש יתיר אלא כמא דיכיל דכתיב איש כמתנת ידו ולא לימא איניש איכול ואשבע וארוי בקדמיתא ומה דאשתאר אתן למסכני, אלא רישא דכולא דאושפיזין ואי חדי לאושפיזין ורוי לון קב"ה חדי עמיה, ואברהם קרי עליה אז תתענג על ה', יצחק קרי עליה כל כלי יוצר עליך לא יצלח, א"ר שמעון האי דוד מלכא אמר ליה בגין דכל זיינין דמלכא וקרבין דמלכא בידא דדוד אתפקדו, אבל יצחק אמר גבור בארץ יהיה זרעו וגו' הון ועושר בביתו וגו', יעקב אמר אז יבקע כשחר אורך וגו', שאר צדיקים אמרי ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך, דוד מלכא אמר כל כלי יוצר אליך לא יצלח דהא הוא על כל זייני עלמא אתפקד, זכאה חולקיה דההוא בר נש דזכי לכל האי ע"כ. בסכת תשבו שבעת ימים, ר"ת בגימ' אלו הם שבעה צדיקים. כל האזרח בישראל ישבו בסכת עם ה' מלות, יעלה אברהם ישחק יעקב יוסף משה אהרן דוד, ועלה ישחק בשי"ן שהוא עולה ויושב בסוכה שמח ושוחק עם בניו שהוא אב רחמן, ואמר קודם תשבו לנוכח ואח"כ ישבו שלא לנוכח, מזמין אותם תחלה ואח"כ אמר ישבו על שאר הצדיקים שבאים עמהם, ולפי שאינם נודעים אמר ישבו, שמרוב ענוותם מאבותיהם אינם נראים ואומר להם ישבו. סוכה סמ"ך וא"ו כ"ף ה"ה בגימ' עם הד' אותיות והמלה, בגימ' אברהם, סוכה באתב"ש בגימ' ר"ח בגימ' יצחק. סכה במספר אחוריי גימ' ק"ו, הוא יעקב, כי הוא קו האמצעי הבריח התיכון בסוד ויברח יעקב שדה ארם והבן. סכה במדידה גימ' משה. כיצד מאל"ף עד סמ"ך רנ"ה מאל"ף עד כ' ה"ע, מאל"ף עד ה' ט"ו, צרף רנ"ה ה"ע ט"ו גימ' משה. סוכה סמ"ך וי"ו כ"ף ה"י גימ' אהרן ע"ה. בסכות ע"ה במ"ק א"ך, יוסף במ"ק אך. סכה במ"ק בגימ' אחד, ועם המלה בגימטריא דוד, ובא המספר הזה עם המלה לפי שנקראת סכת דוד הנופלת, פירוש נופלת חסרה כמו לא נפל מדבריו ארצה, שפירושו חסר, זהו סכת דוד שחסר אחד למנין דוד, הרי השבעה צדיקים רמוזים שהם באים עם שאר הצדיקים ויושבים בסכה, על כן צריך לשבת בה באימה ויראה בבושה וענוה, ולא ימשך אחר האכילה ושתיה שלא יבא לידי דברי נבלה ולא יכניס לתוכה ע"ג שהסכה היא צלא דמהימנותא וע"ג לית ליה מהימנותא ואז בורחת הקדושה ושבעה הצדיקים מקללים קללות נמרצות, אם כשאינם נותנים להם חלקם שהוא חלק העניים מקללים אותם קללות שכתב הזוהר ע"ש, כ"ש אם בא כותי ובפרט שהוא עובד ע"ג שהוא אל קנא, וכמה בני אדם חושבים שיושבים בצל סוכה והם חוץ ממנה, שמי שהוא אזרחי ושרשו וענפיו מישראל ומכוין לישב בצלא, דמהימנותא סכה קלטתו, ואם לאו סוכה פולטתו, זהו כל האזרח בישראל ישבו וגו' שמחלה פניהם, כל האזרח בישראל ישבו בסכת, ס"ת לחלות, וקבלנו שתשמיש המטה אסור בסכה, וצריך שילמוד בסכה תורה שבכתב ותורה שבעל פה לחברה עם בעלה, כי זהו רמז סוכה כ"ו ה"ס והבן, ולזה סמך מיד צו את בני ישראל ויקחו אליך שמשה תורה שבכתב, ואחר כך אמר ולקחת סל"ת גימ' שבעל פה עם ב' מלות והכולל, ואפית אותה י"ב חלות שתורה שבעל פה נארגת על י"ב, טמא טהור, אסור מותר, פסול כשר, חייב פטור בדיני נפשות, זכאי וחייב בדיני ממונות, תם ובעל מום בקרבנות, הרי י"ב והם שש המערכת, והם ג"כ ששה סדרי משנה, הרי רמז לתורה שבעל פה, על השלחן הטהור לפני ה', היא הסוכה כ"ו ה"ס, ותורה שבכתב רמוזה באומרו ויקחו אליך וגו', כי משה רבינו בגימ' תורה ועם שתי מלות תרי"ג, וזהו זית זך שתורה שבכתב נארגת על ז"ך אותיות. ועיין בפרשת תצוה נמצא למה נחזרה ונאמרה פרשה זו, וההפרש שיש בין זו לזו:

8סדר יום ערבה. מצאתי כתוב מנהג נכון שנוהגים ברומא, שלוקחים ענף ערבה שיש בו ט"ו בדים לנענע בו, ולומר פסוק סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו, ופירוש זה לפי הקבלה כי ט"ו בדים כמנין שם י"ה חצי השם הגדול, ופירוש סולו ענין מרמס כמו סולו המסלה, ר"ל שימו בתחתית ובמרמס הרוכב שהוא השטן שרוכב על האדם, ור"ל בערבות בערבה שבידו, בכח שם י"ה בט"ו הבדים, ועל זו לפניו, לפני מ' הקדוש. וצריך לנענע כלפי הארץ להיותו של על המקטרג, ולזה רמזו ז"ל חביט חביט ולא בריך, ולשון חבטה ענין השפלה שצריך לנענע ולהשפיל הענף על הארץ, ודי למבין. כן מצאתי כתוב: