שפתי כהן על התורה, ויקרא כה:יז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 25:17
Open in the reader →1ולא תונו איש את עמיתו. הזהיר על הונאת דברים, ולזה לא אמר אחיך כמו שאמר בהונאת ממון, ששם הוא מונה עצמו כמ"ש הוא בעצמו להחזיר לו הונאתו, והשני נקרא אח, אבל בהונאת דברים נפרעים ממנו בעוה"ז, לזה הזהיר כאן ואמר ויראת מאלהיך ועשיתם את חקותי וגו' ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע וגו'. אמר פריה ולא אמר פרי, לומר כי כשבראתיה לא בראתיה אלא בשבילכם שנאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, וצויתיה להוציא פרי בלא חרישה ובלא זריעה, כי הפרי שמוציאה עתה ע"י חרישה וזריעה אינה פריה אלא פרי שזורע האדם שמשליך שם הזרע וע"י חרישה, וכתיב רוב תבואות בכח שור, ומה שזורע עד שמוציאה על ידי יגיעה לפי שחטא ונאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם, אבל אם אתם תעשו ותשמרו מצותי שהן מצות עשה, ומצות לא תעשה, ונתנה הארץ פריה, הפרי שצויתי לה להוציא בלא זריעה ובלא חרישה, ראיה לזה שאין אתם חורשים בשנה השביעית ולא זורעין והיא מוציאה פירות. וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי לכם ועשת את התבואה. אילו לא אמרתם מה נאכל היתה הארץ נותנת את הפירות המופקדים בידה כמו שאמר ונתנה הארץ פריה, אבל לפי שאמרתם מה נאכל ולא היה לכם בטחון בי ונעשיתם קטני אמנה, וצויתי את ברכתי, ועשת, לא אמר ונתנה הארץ פריה, אותו הפרי המופקד בידה לא תתן לפי שאתם קטני אמנה מפני שאמרתם מה נאכל, אלא וצויתי את ברכתי ועשת, תעשה תבואה אחרת, ולא אמר גם כן ועשת פרי אלא התבואה, כי פרי הוא דבר גמור שנאכל כמו שהוא, כמו שארז"ל עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות שנאמר יהי פסת בר, שהוא לחם גמור כמו הפירות שאינם צריכים לא אפיה ולא בשול אלא נאכלים כמות שהם חיים, אותו לחם נקרא פרי, על זה אמר ונתנה, הארץ פריה, אבל הלחם של זה הזמן אינו נאכל עד שיטחן וירקד וילוש ויאפה איננו קרוי פרי, לזה ועשת את התבואה שסופה לבא להיותה לחם, ואמר התבואה בה' הידיעה כלומר תבואה הבאה לידי לחם, כי יש תבואה שאינה באה להיות לחם כגון שהתליעה, אבל זו תבא להיותה לחם לג' שנים שלא תתליע, ומ"ש לשלש השנים בה' הידיעה, כאן רמז שלא תהא התבואה של ארץ ישראל נשמרת משנה לשנה שלא תרקב, אלא שנה בשנה, כדי שיהיה תמיד בכל שנה ושנה עיניהם ולבם תלויים בהשי"ת, כמו המן שהיה דבר יום ביומו, לפי שארץ ישראל נאמר בה עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה שאינה תחת ממשלת השרים, לזה אמר אלו השלש שנים לבד וצויתי את ברכתי, משא"כ בשאר השנים כדי שתמיד תהיו בטוחים בי, ולא תאמרו הואיל ונשלחה הברכה לשלש שנים שתהא תמיד הולכת עד ד' או עד ה', לזה אמר וזרעתם את השנה השמינית עד בוא תבואתה של שמינית שהוא בחג האסיף שהוא ראש השנה של תשיעית לבד תאכלו ישן שהם ג' שנים לבד, וכל זה כדי לזכותם שיהיו תמיד אדוקים בו כמ"ש: