שפתי כהן על התורה, ויקרא כו:טו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 26:15
Open in the reader →1ואם בחקותי תמאסו. אמר אם, לומר אע"פ שהחוקים אין להם טעם עכ"ז הואיל וגזרת מלך הם מחוייבים לעשותם, אע"פ שלא יהיה מאהבה אלא בתורת חיוב, דינא דמלכותא דינא, אבל לא שימאס, לזה אמר אם, אי אפשר שיבא לכך, ואם בא לכך בסופו ג"כ שהמשפטים המושכלות שהשכל מחייבן, כמו מצות כבוד אב ואם וגזל וגנבה, הואיל והוא מאס בחוקי המלך אפילו אלו יגעל אותם, והגעילה היא יותר מהמאיסה, ויבא גם כן לעשות יותר מזה, שאפילו המצות שיש לו הנאה בהם, כגון אם הוא כהן שיטול תרומות, או אם הוא לוי שיטול מעשרות, או אם הוא עני ליטול לקט שכחה ופאה, אפילו אלו לא יטול, למה לפי שאני צויתי בהם יבא למאס בכל אלו, זהו את כל מצותי, לא אמר מצות אלא מצותי לפי שאני צויתי בהם. לבלתי עשות לא אמר ולא תעשו, וכבר אמר ואם לא תשמעו לי ולא תעשו מהו לבלתי עשות, ארז"ל שלא יניח אחרים לעשות. להפרכם את בריתי, ארז"ל כופר בעיקר, אמר כן לפי שאמר לבלתי עשות את כל מצותי, לפי שצוה בהם מאסו בם, יש לך הפרת ברית גדולה מזו, א"כ מהו להפרכם את בריתי, לזה ארז"ל כופר בעיקר, וכל זה תחילתו מהשמיעה שלא שמע: