שפתי כהן על התורה, ויקרא כו:טז

1אף אני אעשה זאת לכם. תמצא בפרשה זו ט' פעמים אף, לומר שהט' מדות יעשו בהם דין, אבל העליונה אין בה דין, ולזה הט' הוא ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ובו דין ורובו רחמים, לפי שהיא קרובה לרחמים גמורים, והח' הוא ואף את בריתי אברהם, לפי שהוא חסד, והז' ואף את בריתי יצחק, שגם הוא נקרא אב הרחמן, שאף ע"פ שמדתו מדת הגבורה, הוא להתגבר נגד השר של עשו, אבל לגבי בניו הוא רחמים, והששי אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם וגו' אז יכנע לבבם וגו' זהו מלמעלה למטה, וההתחלה היא ממטה למעלה, וכל מה שעולה הדין הוא מתמתק, לזה אמרו תוכחה שבתורת כהנים אין מפסיקין בה, לפי שהיא ע"י הט' מדות, וכל מה שעולה הדין מתמעט, ומתחיל אף אני אעשה זאת וגו', שהיא נקראת זאת, בזאת יבא אהרן ובה העשייה, לזה אמר אעשה זאת וגו', והשני הוא ההוד נאמר בו והלכתי אף אני עמכם בקרי, והג' הוא מדת אלהים, והוא והלכתם עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני ע"י הרצועה שהיא אני. ובזוהר אמר ויסרתי אתכם אף אני, אף אני אכנס עמכם ביסורים, שבע שהיא נקראת בת שבע, על חטאתיכם שנאמר ובפשעיכם שלחה אמכם, וכאן נזכר ייסור והייסור הוא מאהבה, שנאמר ואוהבו שחרו מוסר, לפי שהוא אב רחמן, אבל מכאן ואילך לא נאמר אני אלא אף לבד, לפי שכשישראל אין עושים רצונו של מקום היא משתלחת עמהם שנאמר ובפשעיכם שולחה אמכם, ולזה הוא אומר והכיתי אתכם אף אני, אף בגימ' אנכי, לומר שהייתי עולה עד לכ"ף שהוא הכתר, ועתה נחסר ממני הכ"ף מאנכי ונשאר אני, לזה והכיתי אתכם אף, שאנכי נעשה אף, בחסרון הכ"ף ונשאר אני, וכן בתורת כהנים אינו מדבר אלא באף וכו':

2והפקדתי עליכם. אין צריך שאני אככם הרבה שלוחים יש לי, כמו שארז"ל על חליים רעים ונאמנים נאמנים לשולחיהם, זהו והפקדתי אפקיד להם למכות שהן יעשו שליחותי, וכל זה מאהבתו כדי שלא תחול עליהם מדת הדין בחזקה כשהיא מכה, לזה אמר והפקדתי, בהלה, נגד שלא שמעו ולא הבינו תבא עליהן הבהלה, שמי שהוא מבוהל אינו יכול לכוון ולא לשמוע, וגם התחיל בזו המכה לפי שהוא רחום בדין, שמבהילו תחלה כדי שלא ירגיש במכה, כמו שהיו עושין הסנהדרין כשהיו הורגין היו משקים אותו קורט של לבונה ודברים אחרים כדי שלא ירגיש, לזה הבהלה קודם. שחפת, היא יותר כבידה מבהלה שהיא חולי שמשחף את הבשר, שלעתים חלים ולעתים משחיף, אבל הקדחת היא קודחת תמיד כל היום, כל זה מרחמנותו יתברך שמכה הקל הקל תחילה. מכלות עינים, כדי שלא יראה חוליו ויטרד בחולי עיניו, ופירש"י ז"ל העינים צופות וכלות לראות שיקל ושיתרפא וסוף שלא יתרפא. ומדיבות נפש, פירש"י ז"ל שידאבו נפשות של משפחה במותו. וזרעתם לריק, הואיל והם בחליים והחולה כל אוכל תתעב נפשו, ואומר וזהמתו חיתו לחם, א"כ כל מה שזרעו הוא לריק, שרואה הזרעים טובים והוא אינו אוכל מהם, כמו שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו, ולא די אלא שהאויבים יאכלוהו, ונמצא שטרחתם לאויביכם, שיותר טוב שיאבד ולא יאכלוהו האויבים, שבאכילתו מתחזקים בו ונלחמים בכם וזו קשה מהמכות, כנגד והשיג לכם דיש את בציר שיהא מוטל בשדה עד זמן הבציר, וכן הבציר עד זמן הזרע ואין נוגע בו, ועתה ואכלוהו אויביכם, ואכלהו כתיב אחד שיבא ויאכלהו ואין לכם פה לומר שום דבר מרוב הפחד, ושניכם קהות, א"כ נגד והשיג לכם לא יהיה לכם, וכנגד ואכלתם לחמכם ואכלוהו אויביכם., וכנגד ופניתי אליכם ונתתי פני בכם, ואמר ונתתי פני בכם על דרך מה שאז"ל ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית שהחיה רעה אינה מזקת בני אדם אלא כשנדמה לה כבהמה, שמחמת העון צלם אלהים סר מעליו ומזיקתו, כן אמר כאן ונתתי פני, אתן על פניכם פנים של זעם, שנאמר פני ה' בעושי רע, ומיד כשיראו אתכם האויבים באותם פנים יתמלאו אכזריות עליכם, ולזה ורדו בכם, שאותה צורה אלהית סרה מעליכם, שאילו לא סרה נאמר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', ואדרבא היו הם מברכים אתכם כי נראה להם פרצוף מלך, והיו מפחדים מכם, וכמו שאמר ורדפו מכם חמשה מאה וגו', ועתה ונסתם ואין רודף: