שפתי כהן על התורה, ויקרא ד:ב

1נפש כי תחטא בשגגה. למה אמר נפש יאמר אדם כי יחטא כמו שאמר מכל חטאת האדם, כי הנפש אילו לא היה הגוף לא היתה חוטאת. ועוד למה אמר כי תחטא יאמר אם תחטא, כמו שאמר אם הכהן המשיח יחטא, וכן אמר אם כל עדת ישראל וגו' וכן אמר אם נפש אחת וגו', ועוד יאמר נפש כי תחטא בשגגה, כי ע"י השגגה בא החטא, א"כ יקדים הסבה, ועוד מאי מכל, יאמר ממצות ה', ועוד אומרו אשר לא תעשינה קודם ואח"כ אמר ועשה מאחת, יאמר כמו שאמר בואם כל עדת ישראל ישגו שאמר קודם ועשו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה, וכן בנשיא אמר ועשה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה, וכן בעם הארץ אמר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה, בכולם הקדים העשייה ואח"כ אמר מאי זה מהם חטא ממצות לא תעשה, זהו אשר לא תעשינה, ועוד אמרו מאחת מהנה יאמר אחת מהם, בלשון זכר, מהו מהנה בלשון נקבה. ועוד שלא אמר ואשם כמו שאמר ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ואשמו, וכן אמר אשר נשיא יחטא ועשה וגו' ואשם, וכן בעם הארץ ואשם. אלא מה שאמר נפש הוא שהאדם הוא מורכב מנפש רוח ונשמה, כשהאדם חוטא אינו חוטא מצד הרוח כי הוא רוחני ואין לו כ"כ אחיזה בגוף כל שכן הנשמה שהיא למעלה מן הכל שאינה בגוף חלא מאירה לו מלמעלה על ידי הרוח. ובזה יש לו העמדה וקיום כמו אבן התקומה כל עוד שהיא רואה ברזל ואין דבר מפסיק היא שואבת הברזל ומחזיקה אותו, אבל אין לה שום שייכות עמו, כן הנשמה וכן הגוף אלולא חבור הנפש לא היה חוטא, א"כ על הנפש המתאוה שהיא נפש הבהמית על ידה בא החטא ולה הוא החסרון, שפירוש חטאים חסרים, ולזה אמר נפש כי תחטא שלה עושה החסרון והגריעות, שכן אמר נפש החוטאת היא תמות, והכרתי הנפש ההיא, א"כ הגרעון הוא בנפש לא ברוח, וכ"ש בנשמה שאין מגיע לה שום חסרון ח"ו, כמו שאמר בזוהר על פסוק וכי ימכור איש את בתו לאמה, ואמר ושבה אל בית אביה. ואמר כי תחטא ולא אמר אם תחטא, לומר שהוא תימה גדול שתחטא, לזה אמר נפש כי תחטא, אפשר שתחטא, בתמיה, וכן אמר במדרש לב' בני אדם שחטאו למלך אחד קרתני ואחד בן פלטין ושניהם חטאו חטאו אחד, פינה לקרתני ונתן לבן פלטין אפספוסין (פירוש עונשים) א"ל בני פלטין שניהם חטאו חטא אחד לקרתני פנית ולבן פלטין נתת אפספוסין, אמר להם לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות אבל בן פלטין בכל יום ויום הוא רואה בנימוסי מלכות וחוטא, אף כן הגוף קרתני שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, והנפש בן פלטין שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים וגו' ושניהם חוטאים, ולכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא. וכן אמר בזוהר ז"ל בדעתא דקב"ה אפיק נשמתא לנחתא כל בני נשא אסהיד בה בכמה יעודין בכמה קסטורין (פירוש עונשין) בגין לנטרא פקודוי, ולא עוד אלא דאעבר לה באלף ותמניא עסר עלמין לאשתעשעא ולמחמי יקרא דאינון דמשתדלין באורייתא נפקא וקיימא קמי מלכא בלבוש יקר בדיוקנא דהאי עלמא בלבוש נהורא עילאה אסתכלא ביקרא דמלכא כל יומא ואתעטר לה בכמה עיטרין. בשעתא דמטי זימנא לנחתא להאי עלמא עבדין לה חדוותא בגנתא דעדן דארעא תלתין יומין למחמי יקרא דמריהון דצדיקיא ובתר כן נחתת לעלמא ואעטר לה מלכא קדישא בכמה עטרין עד דאתת ואעלת בגופא דבר נש ויתבא בהאי עלמא ואשתדלת בחשוכהא ואורייתא תווהת עלה ומה כל יקרא דא וכל אשלמותא אשלים מלכא עילאה לנפשא והיא חבאת קמיה, נפש כי תחטא מה דין הוא דתחטא ע"כ. ואמר תחטא בשגגה, השגגה הוא החטא, שהאדם שהנר דלוק על ראשו למה יישן ולא יהיה ער, כמו שאמר שלמה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, מזהיר לאדם שיראה בעצמו כאילו הוא לבוש בגדים לבנים שהוא הגוף וכאילו שמן על ראשו, ודאי שהוא נזהר שלא יטה לכאן ולכאן שלא ישפך השמן על בגדיו הלבנים ויטנפם, כן צריך האדם שלא יפנה דעתו רגע מהקב"ה כמו שאמר דוד המע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, ובזה לא יבא לידי חטא לעולם מאחר שמגמת פניו מורא הקב"ה, וכן ארז"ל אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם, וכן אמרה המשנה אדם מועד לעולם בין ער בין ישן. א"כ השגגה הוא החטא כמו שאמר רבי יהודה הוו זהירין בלימוד ששגגת לימוד עולה זדון:

2ואמר מכל מצות ה', לומר שהמצות הם אדוקות וקשורות כולם כאחד כמו המחרוזות כשתקח אחד מהם יתפזרו, כן המצות כי הם נגד האיברים ונגד הגידים, אם תסיר או יחסר אחד מהם אינו אדם שלם שהוא בעל מום, ואינו נקרא אדם אלא כשהוא שלם בלא מום, ובפרט אם יחסר אבר שהנשמה תלויה בו ימות ויתפזרו כל האיברים, וכן אם אבר אחד יחלה כל האיברים נחלים ונרגשים ממנו, ואמר אשר לא תעשינה קודם, ואח"כ אמר ועשה כלומר שח"ו ובר מינן שלא יהיה הדבר ולא יבא שכהן משיח יחטא, שהחטא הוא לאשמת העם, ולזה הקדים ואמר אשר לא תעשינה כמו שנפרש בעז"ה, ולזה הקדים הלאו שאמר לא תעשינה, שלא יהיה הדבר, ואח"כ אמר ההן שהוא ועשה מאחת מהנה, לפי שהוא מדבר על הכהן, והכהן המשיח הוא חוטא חטא קטן ביותר ובערכו הוא חטא גדול, לזה אמר מאחת מהנה בשני ממי"ן לומר לא שחטא חטא גמור אלא מקצת מהמקצת, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. ואמר מאחת מהנה בלשון נקבה, לומר שהיא יולדת כנקבה, שעבירה גוררת עבירה, ולא אמר ואשם מפני כבודו של כהן משיח: