שפתי כהן על התורה, ויקרא ד:כב

1אשר נשיא יחטא. אמר לעיל חטאת הקהל הוא וסמיך ליה אשר נשיא יחטא, כוון למה שאמרו בגמרא כל מי שיכול למחות בחבירו ואינו מוחה הוא נתפס עליו, א"ר יהודה וכי ריש גלותא אכולי עלמא מתפסי, לזה סמיך לחטא הקהל אשר נשיא, כשחטאו הקהל ואין הנשיא מוחה בהם החטא תלוי בו כאילו הוא חטא. ומה שאמר אשר ולא אמר אם כמו שאמר אם כל עדת, וכן ביחיד אמר ואם נפש אחת תחטא, לזה ארז"ל שאמר אשר שהוא לשון אשרי, אמר רבן יוחנן בן זכאי אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו, אם על שגגתו מביא קרבן אין צריך לומר על זדונו, אם נשיא מביא קרבן אין צריך לומר הדיוט. ועכ"ז היל"ל נשיא אשר יחטא, למה התחיל באשר, אמר בזוהר ז"ל תני ר' יצחק מאי שנא בכל אתר דכתיב בהו ואם כד"א אם הכהן המשיח ואם כל עדת ישראל והכא אשר נשיא, בכהן כתיב ואם מאי קא מיירי אלא אילין כהנים דלא משתכחי הכי בחטאה דהא כהן נטיר גרמיה תדירא בגין דמטולא דמאריה עליה בכל יומא ומטולא דישראל כלהו ומטולא דכל חד וחד ועל דא תווהא כד יחטא, ובגין כך ואם כתיב, וכן ואם כל עדת ישראל תווהא איהו דכלהו ישתכחון בחובא חד, ובגין כך ואם כתיב, אבל הכא אשר נשיא יחטא ודאי, בגין דלביה גס ביה ועמא אזלין אבתריה ועל דא אשר נשיא יחטא ע"כ:

2ורמז כאן על חטא דהע"ה, ונרמז זה ממה שאמר ה' אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלהיו, מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו שהוא המלך, וכן בדוד הוא אומר ה' אלהי שמעה תפלתי, ארוממך אלהי, ה' אלהי ישועתי, לזה אמר כאן ה' אלהיו, ואשם שאמר לו הקב"ה על ידי נתן הנביא הנני מקים עליך רעה מביתך וגו', או הודע אליו חטאתו על ידי נתן הנביא כשבא אליו ואמר לו שני אנשים היו בעיר אחד עשיר ואחד רש וגו' ויחר אף דוד ויאמר חי ה' כי בן מות האיש וגו', ואמר לו נתן אתה האיש, והביא את קרבנו שעיר עזים זכר, זה שאמר לו נתן הנביא הבן הילוד לך מות יומת, זהו זכר תמים, וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו שאמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות, זהו אשר נשיא שבא מנשיא מאושר שהוא נחשון בן עמינדב שנדבו לבן וקדש ש"ש כשירד לתוך נחשול של ים ולזה נקרא נחשון:

3והרמב"ן ז"ל כתב שאמר ה' אלהיו לומר כי אע"פ שהוא מלך אדון שאין עליו מורא ב"ו יש לו לירא מה' אלהיו שהוא אדון האדונים ע"כ. ויש מי שכתב שרמז כאן חטא זמרי שנקרא נשיא בית אב לשמעוני, וכאן כתיב אלהיו ולהלן הוא אומר אשר קנא לאלהיו, זהו אשר לא תעשינה לבא על בת אל נכר, ואשם שהרגו פנחס, ע"כ:

4ואמר בשגגה ואשם, לומר כשהוא עומד בשגגתו אשמו גדול שאין לו כפרה, אמנם או הודע אליו והביא קרבנו וכפר עליו הכהן ונסלח לו, כי בידיעתו שחטא יתודה ויעשה תשובה מה שאין כן בשלא ידע והוא עומד בכשלונו, כדאיתא פרק חלק גבי ההוא מעשה בר' חייא בר אשי שראה אשתו וחשב שהיא זונה ותבעה כו' ואח"כ בא לביתו והות קא שגרא תנורא סליק ויתיב בגויה א"ל מאי האי א"ל הכי והכי הוה מעשה אמרה לו אנא הות, א"ל אנא מיהו לאיסורא איכוני, אמרו כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער עד שמת, ומאי דריש דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומיטמאה למתים, וכשהיה מגיע ר' עקיבא לפסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריך כפרה וסליחה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר עאכ"ו כו' ר' איסי בן יהודה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו על זה ידוו כל הדווים ע"כ. הרי שבלי ידיעה לא די שאמר ואשם אלא ונשא עונו, וע"ז א"ר אסי בן יהודה על זה ידוו כל הדווים, כלומר שבעונות זה מצוי, לפי שהצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, ואילו היה צדיק לא נזדמן לו דבר אסור ובפרט אם לא נודע לו והוא עומד בכשלונו, אבל כשהודיעוהו ודאי חסו מלמעלה כדי שלא יעמוד בחטאתו, ולזה וכפר עליו ונסלח לו, וזהו שאמר בתורת כהנים או הודע וכפר משום ידיעתו מביא כפרה על שגגתו. ואמר בזוהר או הודע אליו ידע מבעי ליה מהו הודע דמשמע ע"י אחרא, אלא קב"ה פקיד, לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש בההוא חובא דהוא חב ובמה מודע ליה כד"א יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. א"כ כשמודיעין לו העון הוא מרוב רחמנתו עליו, לפי שאינו חפץ במיתתם של רשעים שימותו בפשעם, וכשאין מודיעין אותו הוא שמונעין ממנו דרכי התשובה, וזהו מרוב חטאו. אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, שהם גרמו לו, כמ"ש גבי חטאת הקהל היא בהעלם דבר מעיני העדה, שהם זקני העדה שהם נקראים עינים, גם הנשיא יחטא בשביל גאותו וגאונו, אבל נפש של יחיד תחטא בשגגה ומאין בא לה השגגה ולזה אמר מעם הארץ שהוא עוור, וכן תרגום ירושלמי סמיא, כי ת"ח מותרה ועומד הוא, כי התורה תורה לו הדרך, אבל עם הארץ אין לו מורה. ואמר בעשותה בלשון נקבה כלומר מרוב חסרון דעת כנקבה שדעתה קלה, כי התורה היא מחכימה ללומדיה שנאמר תורת ה' תמימה מחכימת פתי, אבל זה שלא למד אין בו דעת, ולזה לא אמר נפש מעם הארץ כי תחטא בשגגה, אלא אמר תחטא בשגגה מעם הארץ, לומר שהשגגה היתה לפי שהוא מעם הארץ, כי ת"ח אין לו שגגה כי שגגת תלמוד עולה זדון. ואמר בעשותה ולא אמר ועשתה כמו שאמר בקהל ועשו, וכן בנשיא אמר ועשה, לומר שלא היתה השגגה שחטא בדין שחשב שאותו דבר הוא מותר והיה אסור, שזה לא נקרא שגגה ששגגת תלמוד עולה זדון, כי היה לו ללמוד, אבל השגגה היתה בעשייה עצמה כגון שאכל שומן בחשבו שהוא שומן והיה חלב, זהו בעשותה, ולפי שהוא עם הארץ טח עיניו מראות לזה ואשם, ולפי שהיתה דעתו קלה כנקבה לזה קרבנו שעירת עזים נקבה, גם אם יביא נקבה תמימה יביאנה מהטעם שאמרתי, וזהו ואם כבש יביא קרבנו נקבה וגו' ואמר וסמך ידו וגו' ולקח הכהן ואת כל חלבה יסיר וגו' הכל כמו שעירת עזים, א"כ יאמר דרך כלל ועשה לה כמו שעשה בשעירת עזים, אלא לומר שמאחר שיגע בחטאו ולא רצה להביא שעיר והביא כבש ביוקר יותר מן השעיר, וא"כ הוא חביב על הקב"ה לזה חזר ושנאו. והוצרכו לומר כהן משיח וקהל ונשיא ויחיד, לומר כמו שאמר התנא אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה, אחר שהם בארץ ר"ל קבורים הם קדושים, אבל כל עוד שהם בחיים ומורכבים מחומר אין בהם אמונה, שמא יתעם היצר ויתגבר עליהם, שהרי יוחנן שמש בכהונה גדולה פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי, זהו רמז אם הכהן המשיח יחטא, והרי ראיה ועיני העדה נתגבר עליהם וחטאו, והרי נשיא יחטא לזה אל יאמין בעצמו לומר שהוא בטוח שלא יסיתנו באיסור וישמש ממנו במותר, ועל זה ארז"ל קדש עצמך במותר לך, אלא תמיד יהיה מוכן להלחם עמו ולא ישמע ממנו בשום דבר שלא יתגבר עליו, ובפרט אם הוא תלמיד חכם, שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ועל זה אין הקב"ה מיחס שמו על הצדיקים בחייהם, ועוד נכתבו כולם לומר כמו שארז"ל לא ישראל ראויים לאותו מעשה ולא דוד היה ראוי לאותו מעשה, אלא לומר שאם יחטאו רבים אומרים להם כלך אצל רביה, ואם יחטא יחיד אומר לו כלך אצל יחיד, וכן אמר דוד אלמדה פושעים דרכיך:

5והרב מנחם רקאנטי ז"ל כתב, כי מה שהיה הקרבן נקבה הוא שצריך להביא כפרתו לתקן מעוותו דוגמת החטא ומצות לא תעשינה הם נשפעות כו' ע"כ קרבנו נקבה כשבה או שעירה ע"כ. ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד, זהו שבועת העדות שהשביעו ואמר משביעך אני שאם אתה יודע לי עדות שתבא ותעיד ולא בא, שמביא קרבן אחר ודוי שנאמר והיה כי יאשם והתודה וגו' והביא את אשמו לה', זהו בעדות שבסבת עדותו שלא העיד מפסידו ממון, מכאן תדע כמה הוא חביב ממונם של ישראל לפני הקב"ה שאמר כאן ונשא עונו והיה כי יאשם והתודה אשר חטא, קראו עון ואשמה וחטא והצריכו ודוי, מה שלא אמר כאן לא בחטא של כהן משיח ולא בחטא הקהל ולא בנשיא ולא ביחיד, בקהל אמר ואשמו, ובנשיא וביחיד אמר ואשם, ובכהן לא אמר כלל, הוא להודיע שחטא שבין אדם לחבירו הוא יותר גדול מחטא שבינו לבין המקום, ועל זה אמרו ז"ל יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך, וזהו רמז וא"ו של לוא יגיד שהוא מלא וא"ו ולוא כתיב לומר לו יגיד שההגדה הוא לו בעצמו ואם לא יגיד מזיק לעצמו שממון חבירך הוא כשלך, שכולנו בני איש אחד אנחנו נפש אחת, ועוד שהקב"ה יזמין לזה ההפסד שבא על ידו ממקום אחר ויביא לזה הפסד כפול כמו שנאמר ישלם שנים לרעהו, א"כ לו יגיד. וכתב רבינו בחיי ז"ל שההגדה זו צריכה שתהיה בב"ד, ולזה בא הרמז בוא"ו לומר שבמקום שהם ששה, ב"ד ג', והתובע ונתבע והעד:

6עוד כתב ז"ל שמה שאמר והוא עד, לומר שזה שכבש עדותו לא יאמר ומי יודע בדבר שאני כובש עדותו, לזה נאמר והוא עד, שכן מצינו שמו של הקב"ה הוא, ממה שכתוב אני ה' הוא שמי:

7עוד כתב ז"ל, ויתכן עוד לומר כי תוספת הוא"ו במלת לוא לרמוז על ששת ימי בראשית, ובא להורות על מי שכובש לחבירו עדותו מעלה עליו הכתוב כאילו כבש להקב"ה עדות על חדוש העולם שנברא בו' ימים, כי מתוך שהאדם רגיל להכשל בדבר קל יבא לסוף שיכשל בעון גדול חמור, ע"כ: