שפתי כהן על התורה, במדבר יא:י

1וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו הבין שמה שאמרו תנה לנו בשר, היתה כונתם לכלול בבשר גם היתר עריות שהן נקראים ג"כ בשר שנאמר והיו לבשר אחד, וזהו התאוו תאוה, ב' תאוות, תאות הבשר, ותאות העריות. וכן אמרא בגמרא, זכרנו את הדגה, רב ושמואל חד אמר דגים וחד אמר עריות:

2ויחר אף ה' מאד. ויחר אף ה' על שהיו כפויי טובה, שנתן להם המן שאפי' שהיו אוכלים רק מהתמצית עכ"ז היו טועמים בו כל מה ששואלים אפי' אלו הקשואים והשומים וגו' שנאמר לא חסרת דבר הדבור לבד חסרת, דבר וינתן לך, אלא שהיו רוצים לראותם מוגשמות ולראותם בעיניהם, ולא עוד אלא שהיה מחזיקם כבריא אולם ומאיר עיניהם כמו שאמרו על כזרע גד שהיו חזקים ובעלי כח כבני גד שנאמר בהם וטרף זרוע אף קדקד, והקב"ה רוצה לזכך חומרם והם מתאוים להעכירות. מאד, על ערב רב שהתאוו היתר עריות כי ישראל לא התאוו לזה כי היו גדורים ממצרים, כי לא נמצא בהם כי אם אחת ופרסמה הכתוב, אבל ערב רב בכלל תאות המאכלים התאוו לגרות יצרם בעריות, לזה אמר התאוו תאוה, ולא עוד אלא שבוכים, לזה מאד. ובעיני משה רע על שנטפלו ישראל עמהם על המן שהוא יורד בזכותו, כמו שארז"ל מן בזכות משה, ענני כבוד בזכות אהרן, באר בזכות מרים, והם מטילים בו דופי, ולזה אמר ובעיני משה רע, כי על היתר עריות לא חרה לו כי אינו בידו, וזהו אומרו מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, שרמז על היתר עריות שנקרא בשר, כמו שאמר למה הרעות למה הבאשתני בעיניהם, הואיל והמן בזכותי למה המצאת להם תאותם, לזה מצתי חסר א', מצתי לשון מצה ומריבה, שלא ימצאו בי עולה. ואם ככה את עושה לי, שעשיתני כנקבה שאין לה חלב להניק:

3ובזוהר ת"ח משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא, ובשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא הנני ממטיר לכם לחם מן השמים חדי משה ואמר השתא ההוא שלימו בי אשתכח דהא בגיני אשתכח מן לישראל, כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאלו בשר ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלקל, אמר אי הכי הא מדרגא דילי פגים דהא בגיני אכלין ישראל מן במדברא הא אנא פגים ואהרן פגים, אמר אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, דחשיבנא נקבה במיכלא דילה ואנא נחית מן שמיא וארעא, את עשה לי לנחתא לאתר דנקבה ולמפגם לתרי דרגי, אי הכי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי, רעתי היא ודאי לאחדא בדרגא תתאה כדין. ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש וכו', א"ל הא אינון למתן להו מיכלא אחרא ולא תהא פגים בדרגא דילך, ועל דא ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, מ"ט כיון דאינון אתאחדו בסיהרא וכו', ע"כ: