שפתי כהן על התורה, במדבר יא:יז

1ובמדרש ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו', ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אם לא אתן להם הורגים אותי ואם אדבר כנגדם אתה הורגני, מכאן ומכאן הרוג אני, בבקשה ממך הרוג את ההרוג שנאמר הרגני נא, מיד חרה אף הקב"ה אמר לו משה תן בשר לבני, אמר לפניו רבש"ע מאין לי בשר, אמר לו צפרדעים לא היה לך במצרים, כנים לא היה לך במצרים, כל כך היית עשיר. אמר לפניו רבש"ע משלך היה לי, אמר לו במצרים היה לי וכאן לא היה לי, היד ה' תקצר, ע"כ. ומה שאונהו על הצפרדעים ועל הכנים ולא על הערוב ועל הארבה, הוא לפי מה שאמר משה הצאן ובקר ישחט וגו' שהם בהמה גסה, אם את כל דגי הים שהם מן המים, ונתן להם השליו שהוא מין עוף שהיה בשרו דק והיה מין גס שנאמר הבשר עודנו בין שניהם וגו', ובשר העוף אינו נכנס בין השנים מחמת דקותו, וזה היה עוף שהוא מן המים ונכנס בשרו בין השנים מחמת גסותו כמו טבע בשר בהמה, לזה אמר לו צפרדעים שהם מן המים כמו הדגים, וכנים שהם מן העפר כמו הבהמה, והעוף נברא משניהם מן המים ומן העפר, כמו שאז"ל מן הרקק נבראו, לזה אמר לו צפרדעים היו לך כנים היה לך, שהם מיסוד המים ומיסוד העפר, ואני יכול לעשות משניהם בריה אחת ותהיה כלולה משניהם, מן המים שנאמר ויגז שלוים מן הים, ומן הארץ שנאמר ויטוש על המחנה וגו' וכאמתים על פני הארץ, ויהיה בו מטבע בהמה גסה ומטבע בהמה דקה, ואולי לזה רמז כאמתים ב' אמות, אמה שעל הארץ היתה גסה ואמה שלמעלה ממנה היתה דקה. ומה שאמר אמר הקב"ה תן בשר לבני, הכונה היא לומר לו הואיל והמן בזכותו, השליו היה יורד עמו שנא' בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וגו', ואומר ויהי בערב ותעל השליו וגו', ולפי שהיה מן השמים היה דק בתכלית הדקות עד שלא היו טועמים בו טעם בשר, אתה שאתה ב"ו היה לך להגשימו, ועל זה אמר לו תן בשר לבני. לערב רב ששאלו דגה וחציר ובצלים ושומים אין לך עסק עמהם אלא לבני שנאמר וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר לא אמרו מי יתן לנו בשר, שהיו רוצים שיהיה גשמי, בידך היה להגשימו הואיל וירד בזכותך, אמר לפניו רבש"ע משלך היה לי, כלומר גם אני אין בידי כח להגשימו, כי מדתי היא עליונה ונבואתי היא מאספקלריא המאירה, אמר לו א"כ אספה לי שבעים איש וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, כדי שיתעבה ויתגשם כשיבא מחמתם, ונשאו אתך במשא העם שיאכלו בזכותם. ומה שאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ארז"ל במדרש והיכן היו הראשונים שהיו להם במצרים שנאמר לך ואספת את זקני ישראל וכשעלה משה לקבל את התורה היו עמו שנאמר ויעל משה ואהרן ושבעים איש מזקני ישראל, וכתיב ואל הזקנים אמר, אלא כיון שנשתהה משה לירד שנא' וירא העם כי בשש משה, נכנסו כל ישראל אצל הזקנים, אמרו להם משה התנה עמנו שירד לארבעים יום, והרי ארבעים יום ולא ירד, ושתי שעות יותר ולא ידענו מה היה לו, קום עשה לנו אלהים, אמרו להם מה אתם מכעיסים למי שעשה לכם כל הנסים והנפלאות, עמדו עליהם והרגום, ולפי שעמד עליהם חור בדברים קשים, עמדו עליו והרגוהו, וכן ירמיה אומר גם בכנפיך נמצאו דם נפשות נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה בשביל אלה אלהיך ישראל, אחר זמן אמר הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש תחת אותם שנהרגו על קדושת שמי. ואפשר שהן בעצמן באו בגלגול, כמרז"ל, שכן רמז למשה ואמר לו אשר ידעת כי הם זקני העם, הן בעצמן היו זקני העם, לז"א אשר ידעת, אתה ידעת דבר זה, וראוי לשלם להם שכרם שנהרגו על קדושת שמי, ולזה אמר אספה לי, וארז"ל כל מקום שנאמר לי הרי קיים לעולם ולעולמי עולמים, בזקנים נאמר בהם לי, בכהנים וכהנו לי, בלוים והיו לי, בישראל כי לי בני ישראל וגו', ומונה והולך י"ב שנאמר בהם לי, וראש כולם הזקנים, וכשהזכירם מיילל עליהם ועל הריגתם. איש מזקני ישראל, ר"ת אמי, שהזקנים נקראים אם, שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, אומתך שהן הזקנים. אשר ידעת כי הם, ר"ת איכה. זקני העם, ר"ת זה. א"כ מקונן עליהם ואומר אמי איכה זה, איך היה זה. ומשלים המאמר, דבר אחר במתאוננים נשרפו על שהקלו ראשם כשעלו להר סיני שנא' ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, כעבד שהוא משמש רבו ופרוסתו בידו ונושך ממנה ומדבר בפני המלך, וכדי שלא לערבב שמחת התורה המתין להם הקב"ה עד כאן, שנאמר והאספסוף אשר בקרבו אין אספסוף אלא סנהדרין שנא' אספה לי שבעים איש, וכתיב ותאכל בקצה המחנה, בקצינים שבמחנה, וכתיב ותבער אש בעדתם, ואין עדה אלא סנהדרין שנא' והיה אם מעיני העדה, אמר משה לשעבר היו עמי מי שנשא במשאם של ישראל, ועכשיו אני לבדי לא אוכל, אמר לו הקב"ה לא תשא אתה לבדך אספה לי, ע"כ. אם כן אספה לי, אותם שאתה אספת לא היו לי, אבל אלו יהיו לי שתקחם על פי גורל, כי אותם שאתה אספתם לא היה בהם איש, שנא' לך ואספת את זקני ישראל, אבל כאן שבעים איש, שהיו אנשים כשרים והגונים שיהיו שוים לך, ואצלתי וגו':