שפתי כהן על התורה, במדבר יא:כט
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 11:29
Open in the reader →1מי יתן והיה וגו'. אמרו במדרש אילו אפשר להעביר מלאך המות הייתי מעבירו, שהם לא אמרו ואל ידבר עמנו אלהים אלא מפחדם מן הדין שלא ימסרו ביד מלאך המות ומדת הדין, אלא שכבר נגזרה גזירה. רבי יוסי אומר על תנאי זה עמדו ישראל על הר סיני שלא ישלוט בהם מה"מ שנאמר אני אמרתי אלהים אתם וגו', לזה אמר דוד שם פחדו פחד, והפחד הוא כי אלהים בדור צדיק, שהיו דור צדיק והיו כולם בלב אחד שנאמר ויחן שם ישראל, לזה אמר צדיק ולא אמר צדיקים. ובאו לקבל התורה ונגלה עליהם בשם אלהים, זהו כי אלהים בדור צדיק. עצת עני תבישו, אמר הקב"ה למשה אע"פ שאמרו דבר אתה עמנו, לא תביישם לומר השמע עם קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, הם ג"כ האמינו בזה ואמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי, אלא שאין חומרם זך כחומרך ואין יכולין לקבל. זהו כי ה' מחסהו, שה' חס עליהם ואמר הטיבו כל אשר דברו. מי יתן מציון, לפי שכל הברכות והישועות הם מציון, כמו שאמרו במדרש אמר רבי לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה ליתן לישראל אינם אלא מציון, עוז מציון שנאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון, ישועה מציון שנא' מי יתן מציון ישועת ישראל, שופר מציון שנא' תקעו שופר בציון, ברכה מציון שנא' יברכך ה' מציון, טל וחיים מציון שנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, עזר וסיוע מציון שנאמר ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך, תורה מציון שנאמר כי מציון תצא תורה. זהו ישועת ישראל ששאלו ששם הוי"ה ידבר שבו הישועה שנאמר לה' הישועה, לא לאלהים. והיתה לה' המלוכה לא לשם אלהים. יגל יעקב, כי באותו זמן יהיה להם לב חדש. ישמח ישראל, שיהיו כלם ישרים:
2ובמדרש למה יגל יעקב ולא אברהם ולא יצחק, אמר ר' לוי כשישראל חוטאים יעקב מרגיש במערת המכפלה שנאמר כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל, וכן כשתבא השמחה יעקב שמח בה מכל האבות, ד"א לפי שהוא מזומן לסעודה שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי, מאי מקוראי מזומני, כד"א ויתן לו מקום בראש הקרואים, ורב אמר משל למשיא בתו מי שמח בה לא אביה של כלה שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, הוי כשתבא הגאולה והישועה לישראל, יעקב שמח מכל האבות, לכך נאמר יגל יעקב ישמח ישראל, ע"כ. כנגד דברי התלמיד שאמר מי יתן כל עם ה' נביאים, אמר דוד שם פחדו פחד, שם כמשמעו שאלדד ומידד מתנבאים ואומרים משה מת יהושע מכניס, זהו מתנבאים, מת נביאם, פחדו שלא ימות משה, אמר לא היה פחד כי אלהים פזר עצמות חונך, אותם החונים עמו במדבר נגזר עליהם ששם יתמו ושם ימותו ויתפזרו עצמותיהם במדבר, למה שהבאישו בארץ חמדה, ולזה נמאסו, זהו הבישות כי אלהים מאסם, לזה נגזר גם על הרועה שלא יניח צאנו והוא יכנס, ולתועלתם מת עמהם כדי שיביאם עמו לעתיד לבא שנאמר ויתא ראשי עם, א"כ לא היה פחד, מי יתן שיתקיימו דברי התלמיד שנאמר אשפוך את רוחי על כל בשר ויהיו כלם נביאים כמו שאמר משה מי יתן את כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, ולא יצטרכו לרוחי. ואמר ישועות בלשון רבים לפי שעתיד לחול הנבואה על כל אחד ואחד לפי ערכו ולפי ערך קבלת נשמתו, לזה אמר ישועות, ישועה לכל אחד ואחד, ולזה אלהים לכל אחד ואחד בדין. או נאמר שאמר אלהים לפי שאותו זמן הוא מלחמת גוג, א"כ לז"א ישועות, שבאותו זמן יבטל היצה"ר שנאמר אשפוך את רוחי על כל בשר, ואומר והסירותי את לב האבן וגו' ונתתי לכם לב בשר, כלומר שיהיו רבים ונוחים בעבודתו ית':