שפתי כהן על התורה, במדבר יא:כז

1וירץ הנער. יש מפרשים שהוא יהושע שנאמר בו נער לא ימיש וגו'. ויש מפרשים שהוא גרשום. וכן נראה, שאם הוא יהושע הלא לא היה יודע לפי שלא היה במחנה ולא ימיש מתוך האהל, ולפי זה למה אמר לו המקנא אתה לי, כי הוא לא אמר אלא כלאם, א"כ לגרשום שאמר מתנבאים שייך לומר המקנא. או נוכל לומר שהאמירה היתה לגרשום ולפי שעשו עצמן שיריים לזה היתה נבואתם מן השיריים שהוא חוץ לאהל שנאמר רגליה יורדות מות, לזה התנבאו משה מת ויהושע מכניס, והבן. ואמר אדוני משה כלאם, מנעם מנבואתם, כמו ויכלא הגשם מן השמים. שאומרים משה מת ויהושע מכניס, ואע"פ שאומרים יהושע מכניס אני רוצה להיות משרת לך ותהיה בחיים ואני משרת לך כמו שאמר התנא הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. ולזה אמר אדוני משה, אהיה משרת משה, כלומר יקרא שמך עלי. או יאמר אדוני משה כלאם, הואיל ונבואתם אצולה ממך כמו שאמר לך הקב"ה ואצלתי מן הרוח אשר עליך, א"כ בידך למנעם. א"ל נבואתם אינה אצולה מנבואתי, כי לא התיצבו עמי ולא באו האהלה, ונבואתם אצולה מהקב"ה, ולזה אמר כי יתן ה' את רוחו עליהם. וכן אמרו במדרש בענין מעלת הענוה שבזכות הענוה שהיה בהן שלא יצאו האהלה זכו לרוח הקדש, והיה להם יתרון בנבואתם על מעלת הזקנים שהרי הזקנים לא נתנבאו כי אם עד למחר שנאמר ואל העם תאמר התקדשו למחר, ואלו התנבאו עד לימות המשיח, שכן כתוב ביחזקאל כה אמר ה' האתה הוא אשר דברתי בימים הקדמונים ביד עבדי הנביאים נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם אל תקרי שנים אלא שנים. ועוד שהזקנים לא נתפרש שמותם ואלו נתפרשו שמותם, ועוד שהזקנים לא היו מתנבאים אלא מרוחו של משה ואלו מתנבאים מרוחו ית', הוא שאמר משה ליהושע המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם. ועוד שהזקנים מתו במדבר ולא נכנסו לארץ. ואלו נכנסו ונבחרו לנחול את הארץ לישראל, שנאמר אלידד בן כסלון הוא אלדד, ומידד הוא קמואל בן שפטן, הא למדת כמה היא מעלת הענוה, ע"כ. הרי אמר בפירוש שהם נתנבאו ברוחו של מקום. ויש לתמוה מה שאמר אדוני משה, שאסור לקרוא לרבו בשמו, ואפילו אחר ששמו כשם רבו אסור לקרותו בפניו, וא"כ איך אמר אדוני משה. ונוכל לומר על צד הדוחק שאמר במדרש אדוני משה כלאם, כשם שהמקום כלאם אף אתה רבוני כלאם, והיכן נזכר מקום בפסוק, אלא הוא אמר אדוני השם כלאם, משמע אדון הכל ומשמע רבו, והשם בהיפוך משה, הוא אמר השם, וכותב התורה שהוא משה כתב משה, שהוא כוון באמרו השם כאלו אמר משה, ומי גילה זה, מלת אדוני שיש לה שתי משמעיות, כן משה יש לו שתי משמעיות. ופירוש שהמקום כלאם. שנתנבאו ולא יצאו האהלה. אדני משה כלאם גימט' ראש לומר אין לנו אלא ראש אחד, אדון אחד, מלך אחד, נביא אחד. כלאם בגימ' מלך א'. א"ל משה אתה גנית אותם לומר שהשם כלאם שלא יצאו האהלה, זהו שבחן שלא הוצרכו שיאצל עליהם מהרוח אשר עלי אלא ה' נתן רוחו עליהם, ומי יתן את כל עם ה' שיהיו כן שיתן את רוחו, ולא שיאציל אלא שיתן את רוחו כמו שעתיד להיות שנאמר אשפוך את רוחי על כל בשר:

2ובמדרש שני פעמים כתיב בספר תהלים פסוק מי יתן מציון, אחד בספר ראשון ואחד בספר שני, ולמה, אמר רבי לוי הרב אמר כתוב אחד והתלמיד אמר כתוב אחד, הרב אמר מי יתן לבבם זה להם, והתלמיד אמר ומי יתן כל עם ה' נביאים, ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעולם הזה אבל לעולם הבא מתקיימין דברי שניהם, דברי הרב מנין שנאמר ונתתי לכם לב בשר, דברי התלמיד מנין שנאמר אשפוך את רוחי על כל בשר. כנגד מי יתן והיה לבבם, אמר דוד שם פחדו פחד, שלא ימותו כמו שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים, אמרו אילו היה מדבר עמנו במדת הוי"ה שהוא מדת רחמים היינו יכולים לקבל, אבל במדת אלהים אין לנו יכולת לקב שהוא דין, לזה דבר אתה עמנו שאתה ב"ו כמונו, א"ל הקב"ה הטיבו אשר דברו, לא כמו שאתה חושב שח"ו שהם מואסים בי: