שפתי כהן על התורה, במדבר יב:יג

1ויצעק משה אל ה' לאמר. לאמר לעולם שיתפללו על חוליהם, ורז"ל אמרו שאמר משה איני מניחך עד שתודיעני אם אתה מרפא אותה וכו'. ורבינו בחיי ז"ל כתב, לאמר, באמירה מוחלטת לא במחשבה, כמו שארז"ל המתפלל צריך שיחתוך המלות בשפתיו. וטעם החיתוך כדי שיצטיירו האותיות ברוח פיו של אדם בקול ורוח ודבור, ותעלה התפלה מצויירת לפני ה' ית', ע"כ:

2אל נא רפא נא לה. אל שבידך היכולת, רפא, לא ע"י המלאך רפאל אלא על ידך, ואמר נא ב"פ, לומר בבקשה ממך שתרפא אותה, ותהיה הרפואה עתה תכף, כמו שבאה הצרעת פתאום כן תהיה הרפואה, רמז רפא נא עתה דם שתתפרסם ותהיה לנו לקלון ולחרפה, או אב ולאם כמ"ש. לזה אמר לו על אחת אודה לך שארפא אותה, ועל אחת לא אודה לך, שארפאנה תכף לפי שיש לי עליה, ואביה ירק ירק שהיתה מתנבאת ואומרת עתידה אמי שתלד בן מושיע את ישראל וזה גרמה לאביה שירק בפניה כשהשליכתו אמו ליאור וכפר בנבואתה ואמה ג"כ, זהו ירק ירק, א"כ החטיאה אביה ואמה והיא היתה סבה שלא שתקה עד שיצא מן היאור, לזה תסגר שבעת ימים, ולזה אמר ואביה בוא"ו, ומצד הקלון שאמרת אני מראה שבחה, שהיא יש לה עלי שהמתינה לאחיה שנאמר ותתצב אחותו וגו', ואין הקב"ה נוטל שכר מצוה בעבירה, אלא מעניש על העבירה ומשלם לו שכר המצוה, אני ג"כ לא אסיר עמוד הענן עד האסף מרים, כדי שימתינו לה כל ישראל, ובזה אראה שבחה אבל עתה תסגר מחוץ למחנה, כי היתה חנייתה אצל משה ואהרן שהם במחנה שכינה, וישראל רחוקים ממנה ולא ידעו בצרעתה, עתה תצא מחוץ למחנה כדין המצורע שהוא משולח חוץ לשלש מחנות, כדי שידעו כל ישראל כמה הוא עונש לשון הרע, ויקחו ק"ו ויאמרו אם זו שלא דברה אלא באחיה, ולא אמרה בשנאה אלא מאהבתה לצפורה, ולא דברה אלא בינה לבין אהרן, כך, כ"ש המדבר ברבים כדי לבזותו וכדי להודיע קלונו לרבים, שענשו גדול. עוד עשה הקב"ה שידעו כל ישראל עונשה של מרים. ובמה הודיעה, שאחר שבאו לחצרות נתקפל הענן כדי שיסעו, ואחר שהכינו עצמן לנסיעה חזר ונפרש, אמרו כלם מה נשתנה חנייה זו משאר חנייות, אמרו בשביל מרים שדברה באחיה, זהו נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות, נעשה להם הויה אחרת שנתעכבו, לזה סמך מיד ותדבר מרים, בשביל דבור מרים, לפי שצפה הקב"ה שבנסיעה שאחר זו עתידין לדבר לשון הרע על ארץ ישראל ועל הקב"ה, כדי שיראו ויקחו מוסר, ולהודיעם שהם ראוים לעונש גדול, אם לבשר ודם כך והיא אחותו של משה, וישראל אין להם חיות שהיא הבאר אלא בזכותה כך, המדבר על הקב"ה עאכ"ו, ויתקדש שמי לומר שכל מה שאעשה עמהם הוא בדין, ולא יאמרו בשביל כבוד עצמו, לפי שדברו כנגדו הוא עושה, וידעו שאיני נושא פנים לשום אדם, אולי יראו ויקחו מוסר, ועכ"ז לא לקחו מוסר אלא ואחר נסעו העם מחצרות, ולא לקחו מוסר מהצרות שנעשו בהם, שנאמר ויך ה' בעם מכה רבה מאד, והיו הולכים מחצר לחצר כדי שלא תבא בהם המכה, והיה על דבור של מי יאכילנו בשר, לא די זה אלא ויחנו במדבר פארן, בדבור שדברו המרגלים בפארן:

3גימטריאות הנרות. תורה נ', שיש לה חמשים שערי בינה. הנרות מלא, ובתחלה כתיב בהעלותך את הנרת, כי נר אחד היה, זה נר מערבי שממנו מדליק כלם:

4הנרות מלא ו', רמז ששש נרות מדליקים על פי אמצעי:

5מעשה. משה ע', משה למד התורה בע' לשון:

6המנרה. שני ההי"ן בראש ובסוף, והיינו עשר דברות, ובאמצע מנר, שהתורה מאירה יותר מנר:

7ואקח את הלוים. ואקחם במקח ונתינה, כמי שמוכר דבר למי שהוא אהובו:

8לעשות הפסח. לעשת כתיב, הפך לתשע, כלומר לתשע שעות:

9ויש אשר יהיה. ס"ת שרה בזכות שרה היה הענן, כי היה ענן על אהלה:

10תרועה. תורה ע', התורה נתנה בע' לשון, ונתנה ע"י תרועה:

11תימנה תרועה יתקעו. רמז שלעתיד לבא יתקע הקב"ה, שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערת תימן:

12וכי תבאו מלחמה בארצכם, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ונלחמים עם שונאיהם ומתפללים לפני הקב"ה, וזהו בארצכם, על הצר, זה השטן המקטרג בראש השנה, וישראל תוקעים ומתריעים ומנצחים, וזהו על הצר, עלה צר, שהשטן עולה למעלה ורוצה לקטרג. והרעותם. עם תורה, כי היו מוציאים התורה לרחובה של עיר:

13ויאמר משה לחבב. למה נקרא שמו ח"בב, שנדבק בזרעו של יעקב והם י"ב שבטים כמנין ח"בב:

14אשר ייטיב ה' לנו. ידוע כי הגר אין לו חלק ירושה, לכך אמר אשר ייטיב ה' לנו והטבנו לך:

15שובה י"י רבבות. ר"ת שי"ר, שהיו אומרים שיר בכל חנייה וחנייה:

16כמתאוננים. כמת אוננים:

17מי יאכילנו בשר. מי יאכלנו כתיב, שהיו ראוים ליאכל:

18את הקשואים. למה נקראו קשואים, כי הם קשים לכל הגוף:

19והמן כזרע גד. מגיד על הזרע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון. גד, בגימ' ז', כנגד שלשה אבות וארבע אמות:

20עוגות. עגת כתיב, כי לא היה נעשה עוגות ממש:

21אספה לי שבעים איש. כנגד ע' מלאכים:

22יום יומים ימים ימים יום ימים. הם י', כנגד עשרת ימי תשובה שמתענים בהם:

23בכתובים. בכתבים כתיב, היו כתובים בפתקים ולא היו רוצים ליכנס בשררה, מתוך ענוה שהיתה בהם:

24ויתנבאו. ראש התיבה וסופה ו"ו, בגימ' גוג, שנתנבאו על ענין גוג ומגוג:

25מתנבאים. מת נביאם, זה משה, וזהו מתנבאים נוטריקון משה תנוח נפשו בגן אלהים יהושע מכניס:

26כלאם. גזור עליהם מלאך של כליה, וזהו כלאם אותיות מלאך:

27המתנה הבשר עודנו בין שניהם. ס"ת למפרע מנורה, כי מי שיש לו מאכל נאה לא יאכלנו אלא לאור הנר, כדאמרינן בגמרא האי מאן דאית ליה מיכלא מעליא לא ליכליה אלא ביממא, ואמרי לה כעין יממא:

28כשי"ת. בגימ' יפת מראה:

29והאיש משה. אותיות וההיא שמש, עשה כמו השמש, ששמעה חרפתה ושתקה, אף משה כן:

30שלו. בא"ת ב"ש בכ"ף, שהיו תופסים אותו בכ"ף ולא ברשת:

31לא כ"ן. בגימ' שבעים לא כן משה כמו שבעים איש אלא יותר מעלה יש לו:

32מרים. ז' פעמים בפרשה כנגד ז' נביאות והיא אחת מהן: