שפתי כהן על התורה, במדבר יב:ד

1ויאמר ה' פתאום. פירש"י ז"ל נגלה עליהם פתאום והם טמאים בדרך ארץ והיו צועקים מים מים, כדי להודיעם שיפה עשה משה שפירש מן האשה, מאחר שנגלית עליו השכינה תדיר ואין עת קבוע לדבור. ויש מי שפירש פתאום, כדי שלא ישנו בדבור ויהיה על כל דבר פשע, אלא בעודם בדבור תכף נגלה עליהם. ורבינו בחיי ז"ל כתב ויש מפרשים שהיה פתאום, כדי שלא ישובו, לפי שהיה בדבורם זה חלול ה', שכל המספר בגנותם של נביאים כאילו מספר אחר השכינה, וחלול ה' הוא מן העבירות החמורות שמעכבין את התשובה, וזהו פתאום קודם שישובו בתשובה, וכענין שאמר אין מקיפין בחלול ה', מפי א"א ה"ר נתן ז"ל, ע"כ:

2צאו שלשתכם. אתם אומרים שמשה הוא שוה לכם, צאו שלשתכם וגו' ותראו ההפרש שיש ביניכם לבינו, שהנבואה חלה בפעם אחת על כולם כאחת, וכל אחד ואחד מהם מקבל כפי כחו, אע"פ שהוא עמכם ומרוחו נאצל עליכם, ואתם נרתתים ונרעדים, ואתם שומעים אחר כמה מראות ואתם נרעדים, ק"ו אילו הייתם שומעים ובאה לכם ממראה אחת, שודאי לא יכולתם לקבל, הרי שלשתכם כאחת, ומה זה שהוא מקבל ועומד על עמדו כאשר ידבר איש אל רעהו אינו נרתת ואינו נרעד:

3וירד ה' בעמוד ענן, אחר שאמר להם צאו שלשתכם אל אהל מועד ירד עמוד הענן להפסיק בינם לבין משה, לומר שאינם כדאים לשבת יחד, וע"כ הם מבחוץ והוא מבפנים, ולזה ויעמוד פתח האהל. ויצא שניהם, לומר שאפילו בשניהם יש הפרש בנבואתם שאין נבואתם שוה. ורז"ל אמרו למה הפרישן ממשה, כדי שלא ישמע גנותו של אהרן. ולפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. ובזוהר פרשת ויקרא דף ג', אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר, זכאה חולקיה דמשה דחמי כל דא אבל צרופא דא לא אתחמי לעינוי דמשה אבל צרופא קדמאה דאיהו ויקרא הוה חמי משה, הה"ד ויקרא אל משה, וצרופא דא אחרא לא גליין ליה בגין שבחא דבר נש לא מודעין לקמיה, וסימנא ויצאו שלשתם, וכתיב ויקרא אהרן ומרים, וכתיב פה אל פה אדבר בו, וכתיב לא כן עבדי משה, ע"כ: