שפתי כהן על התורה, במדבר יג:כד

1למקום ההוא קרא נחל אשכול. לא נקרא נחל רמון ולא נחל תאנה אלא נחל אשכול, לפי שראו שהיה השנוי בפרי מעץ, זהו על אודות האשכול שהוא הפרי, ובעץ אמר שהוצרך לכרתו בקרדומות, זהו אשר כרתו משם כמ"ש, אשר כרתו, כמו ואשר כרתו, כי באשכול שייך בצירה לא כריתה. וכן אמרו בזוהר שהאשכול הניחוהו מחובר בזמורה, וז"ל זמורה מאי קא בעו אלא אשכול הוה תליא ביה, ובעוד דהוה מחובר באתריה איקרי זמורה, לבתר דקצו יתיה קראוהו מוט, דכתיב וישאוהו במוט, ע"כ:

2ובזוהר מפרש פרשה זו על הנשמות כששולחין אותם לזה העולם מה אומרים להם, וז"ל, א"ר שמעון מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מינה רזין יקרין ועילאין, ת"ח קב"ה משתבח באורייתא ואמר אזילו באורחוי ואשתדלו בפולחני, והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין עילאין, בני נשא לא ידעי ולא מהימני ולא מסתכלי, קב"ה אמר אזילו אלילו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא עילאה דכסופא, אינון אמרי איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי, מה כתיב עלו זה בנגב, אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קיימא קמייכו ומינה תנדעון ליה, וראיתם את הארץ מה היא, תחמון מינה ההוא עלמא, דהא ירותא דאחסנא דתנא עייל לכו בה. ואת העם היושב עליה, אינון צדיקיא דבגנתא דעדן דקיימין שורין שורין ביקרא עילאה בדרגין עילאין. החזק הוא הרפה, בה תחמון אי זכו לכל האי כד אתתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא, או כד אתתקפו באורייתא למלעי בה יממא ולילי או אי אתרפו ידייהו מינה וזכו לכל האי. המעט הוא אם רב, אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא, ובגין דא זכו לכל האי אי לאו. ומה הארץ השמנה היא אם רזה מאורייתא, תדעון מה הארץ, מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עילאה ליתבהא, או הוא אזעיר מינה כלום. היש בה עץ אם אין, האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין, או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה או לא. ויעלו בנגב ויבא עד חברון, בני נשא סלקין בגווה בנגב, בלבא עצלא, כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו, דחשיב דלית בה אגר, חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד, בגינה חשיב דכלא איהו בנגב, כד"א חרבו המים, נגיבו, לבתר ויבא עד חברון, עד דאתו מאתחברא בה קארי ושני בה. ושם אחימן ששי ותלמי, תמן חמי פליגין סגיאין טמא וטהור אסור ומותר עונשין ואגרין, אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי דאורייתא. ילידי הענק, דאתילידו מסטרא דגבורה. וחברון שבע שנים נבנתה, ואלין אינון שבעין ענקין, דאורייתא שבעין פנים אית לה, לכל סטר עשרא, וחברון דא אורייתא, מאן דאשתדל בה אקרי חבר. לפני צוען מצרים, תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא, והיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ, והאי חברון מתורה שבכתב נפקא כד"א אמור לחכמה אחותי את, והאי נבנית שבע שנים דבגין כך אקרי בת שבע. לפני צען מצרים, כד"א ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. ויבאו עד נחל אשכול, אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא. ויכרתו משם זמורה וגו' וישאוהו במוט בשנים, אולפן מתמן ראשי פרקין ראשי מלין, אינון דבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכאן מלין בגווייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכחא בהו פרודא, אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה, שוויין לי' למהימנותא בפרודא, הה"ד וישאוהו במוט בשנים בפרודא, מהו במוט כד"א אל יתן למוט רגלך. מן הרמונים ומן התאנים, כלא שוויין לסטרא אחרא מסטרא דימינא לסטרא דפרודא. וישובו מתור הארץ וגו', וישובו תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט אמרי מאי איכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא ביה ביתא ריקם יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן יעול לגוויה, טב לן לא אטרחנא כולי האי ויספרו לו ויאמרו וגו', הא אעמלנא ולאינא בגין למינדע חולקא דההוא עלמא. וגם זבת חלב ודבש היא, טב הוא ההוא עלמא עילאה כמא דידענא באורייתא, אבל מאן יכיל למזכי בה. אפס כי עז העם, תקיף הוא דלא יחשוב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגי לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי ביה ודאי. אפס כי עז העם היושב בארץ, מאן דבעי למזכי ביה בעי למהוי תקיף בעותרא כד"א ועשיר יענה עזות. וערים בצורות גדולות, בתיה מליין כל טובא דלא יחסרון מכל, ועם כל דא, וגם ילידי הענק ראינו שם, בעי גופא תקיף גבור כארי דישתכח תמן תדיר בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש דאשתדל בההוא איסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול, מאן יכיל בה, ועוד עמלק יושב בארץ הנגב, אי יימר דבר נש אפילו בכל דא יזכי, עמלק בארץ הנגב מקטרגא דבר נש דאישתכח תדיר בגופא. והחתי והאמורי, כמה מקטרגי משתכחי תמן בגין דלא יכיל בר נש למיעל בהאי עלמא כלל מאן זכי ליה ומאן יעול בגויה. במלין אלין, ויניאו את לב בני ישראל, בגין דאפיקו שום ביש עלה, כד"א ויוציאו דבת הארץ, אלין בני מהימנותא מאי קאמרי, אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו, כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מינן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ אבל אך בה' אל תמרדו בעי דלא ימרדון באורייתא, דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. ואתם אל תיראו את עם הארץ, דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא הה"ד ולכל בשרו מרפא וכתיב רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, וכל אינון מקטרגין אינון מכרזן ואמרן פנו אתר לפלניא עבדא דמלכא, בג"כ אל תיראו כי לחמנו הם, אינון בגרמייהו מזמנן מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כד"א ואת העורבים צויתי לכלכלך שם, וכתיב והעורבים מביאים לו לחם ובשר. סר צלם מעליהם, מאן צלם דא תוקפא דדינא קשיא, מאי טעמא אעדו משום דה' אתנו אל תיראום, כלהו אעדין בגין אורייתא, זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה דהא מתקשרן בהקב"ה ממש ואקרו אחים ורעים הה"ד למען אחי ורעי אדברה נא וגו':