שפתי כהן על התורה, במדבר יג:כא

1ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צן וגו' כמ"ש שלא עשו כדבר משה שאמר להם עלו זה בנגב תחלה, אמרו אולי לפי שהיא טובה והשאר אינן טובות, לזה הוא אומר ל שנעלה לה תחלה, הניחוה לבסוף. לזה ויעלו בנגב מוטעם, לומר בנגב שאמר להם משה. ויבא עד חברון, עם מה שארז"ל שכלב לבדו בא שם, נוכל לומר שכולם לא באו אלא פחדו מאחימן ששי ותלמי, וכלב קדם ונכנס, שכן עשה שבטו של יהודה בים, וכן עשה להם כלב לחזק לבם כדי שיכנסו, ונכנסו אחד אחד. לזה אמר ויבא ולא אמר ויבאו, כי לא באו כולם כאחד, והוא נכנס לבדו למערה כקבלת רז"ל. ויבאו עד נחל אשכול, מה צורך לומר אם הוא נחל או לאו, ועוד זמורה למה, הלא משה לא אמר להם אלא ולקחתם מפרי, ולא אמר לא זמורה ולא אשכול, ועוד אמרו ואשכול ענבים, הא סתם אשכול הוא של ענבים, ענבים למה. ועוד למה אמר משם. אלא יובן זה ממ"ש בזוהר שאמר להם משה אם תראו האילנות והפירות שהם כשאר ארצות אין לארץ ישראל יתרון על שאר ארצות, אבל אם תראו אותם משונים על שאר ארצות, משם תדעו שהיא מושגחת ממקום עליון מעתיקא קדישא שהוא אין, וזהו היש בה עץ אם אין. כי לא יש שום מדינה בלא אילנות. והתחזקתם, אמר אם תראו הפירות שהן מאין, צריך חיזוק שיבא עמכם, כי עדיין אין אתם ראוים לו. כשבאו לנחל אשכול וראו השינוי שהיה באילנות שינוי גדול יותר ממה שהיה בפירות, לפי שהזמורה כל שנה ושנה קוצצין אותה וחוזרת וגדלת, אין מניחין אותה עד שתתעבה, והזמורה היא רכה ביותר, כי העץ של הגפן הוא רך ואינו כמו שאר העצים, וכ"ש הזמורה, ובפרט אם היא גדלה בנחל אין לה קישוי כלל, כי של הר יש לה מעט קישוי, אבל של נחל היא רכה ביותר עד שבאיזה סכין יכול לחתכה. וראו כל כך שינוי בעץ הגפן, שאפילו הזמורה שהיא של נחל צריך קרדומות לכרתה כמו שכורתים עצי ארזים, א"כ ראו השינוי בזמורה יותר מן האשכול. לזה ויכרתו משם מהנחל שדרכה להיות רכה צריך לכרתה בקרדומות, אמרו זה צריך להראות קודם הפרי, זהו ויכרתו משם זמורה קודם, ואח"כ ואשכול ענבים שהיה בו ג"כ השינוי, לפי שהם הלכו בתמוז ובאו בח' באב, ואותם הימים עדיין אינו זמן ענבים אלא בקצת כרמים, כמו שפירש"י ז"ל ימי ביכור ענבים שהענבים מתבשלים בביכור, ואותם שהם מתבשלים בביכור הם אשכלות קטנים ודקים, וזהו השינוי הגדול, שהענבים שבכרו שהן אשכלות הקטנים והדקים כך, כ"ש הגסים והגדולים שאי אפשר לנושאם, זהו ואשכול ענבים אחד, כי אפילו אותם שמתבשלים בביכור לא יכלו להביא כי אם אחד וכרתו הזמורה עם האשכול שבה מחובר, כדי להראות עץ הגפן כמה הוא קשה, אם הזמו אי אפשר לכרתה אלא על ידי קרדומות, כ"ש עץ הגפן, וכ"ש וכ"ש שאר אילנות. ואולי על זה אמר להם היש בה עץ, כלומר אם עצי האילנות קשים לכרתם. והזמורה אחר שנכרתה באשכול מחובר בה, עשו אותה מוט להראות כחה, זהו וישאוהו במוט. ומה שאמר במוט בשנים, אמרו בזוהר בשנים זה יהושע וכלב, שבאו העשרה לישא אותו ולא ניטל עמהם, לפי שכוונתם לרעה, לומר כמו שאמרו כי עז העם ומהפרי תראו, זהו וזה פריה, לזה לא ניטלו עמהם, באו יהושע וכלב ונטלוהו, לומר שהן ראוים ליכנס לארץ ולאכול מפריה, כשראו כן רצו להרגם, עד שלחשו לאשכול שיקל עצמו, ונשאוהו ח' בשנים בב' מוטות. ומן הרמונים ומן התאנים, אחר שלקטו ה' רמונים וה' תאנים כמו שאמר להם משה כל אחד ואחד ה' רמונים ה' אנשים וה' תאנים בה' אנשים הרי י' ואחד נטל אשכול והוא כלב, ויהושע נער לא נטל שאין בו כח לפי שהוא משמש בבית המדרש, וכשהוצרכו ח ליטול האשכול השליכו ד' רמונים וד' תאנים ולקחו אחת אחת, ויהושע וכלב לא נטלו שום דבר, לפי שכוונתם בפרי להוציא דבה על א"י, זהו מן הרמונים ומן התאנים, מן ה' רמונים שלקטו נטלו אחת ומן חמשת תאנים אחת: