שפתי כהן על התורה, במדבר יג:כו

1וילכו ויבאו אל משה וגו', מוטעם, לומר כמה הפרש יש בין ההליכה לביאה, בהליכה היו כשרים ובביאה רשעים, בהליכה אנשים ובביאה. חמורים השליחות היה מן משה שכן כתיב וישלח אותם משה, והם לפי שכונתם רעה באו למשה ולאהרן ואל כל עדת בני ישראל, שהיו הולכים מאחד לאחד ואומרים לו על חרפתה של א"י, כמו שאחז"ל ויחפרו לנו את הארץ יביאו לנו חרפתה ובשתה, והלכו אף לנשים, זהו ואל כל עדת בני ישראל. אל מדבר פארן, והלא במדבר פארן היו שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן, אלא שבאו בדבור רע בדבור של רפיון שרפו אותם באמרם אפס כי עז העם. קדשה, כד"א לא תהיה קדשה מבנות ישראל וגו', הלואי לא היתה קדשה. וישיבו אותם דבר, אתם דבר, השיבו ביניהם הדבר שבכל שנה ושנה היו מתים. ואת כל העדה, הם ערב רב, אחר שהלכו למשה ולאהרן ולכל עדת בני ישראל, הלכו ג"כ אצל ערב רב שהיו רחוקים ממחנה ישראל, ואחר שאמרו הלשון הרע הראום פרי הארץ לאמת דבריהם, לומר שמהפרי שיראו פרי הארץ ידעו אנשי הארץ כמה הם קשים וחזקים, ולערב רב הראו הפרי לא לישראל ולמשה ולאהרן, כי משה אמר להם ולקחתם מפרי הארץ ואמר להם אם פירותיה משונות משם תראו שיש לה יתרון על שאר ארצות והם לא הראום למשה ולאהרן, כי בזה היו מאמתים דבריהם אבל אחר שהלכו אצל כולם אמרו באנו אל הארץ וגו' וזה פריה, כדי לשכך רוגזו שלא יכעוס עליהם, וכדי לאמת דבריהם ולומר שאין כונתם לומר שקר אלא אמת, כמו שאמרו שהי זבת חלב ודבש, וכמו שאמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, שצריך חזוק גדול להביאו מחמת גדלו. ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ, להם מבעיא ליה, שהרי נאמר ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל, אלא לכל אחד ואחד היו אומרים לו כפי קבלתו למשה לא אמרו לשון הרע שידעו שאינו מקבלו, לזה ספרו בשבחה, ולזה ויספרו, ולא נאמר ויגידו או ויאמרו, לומר שספרו בשבחה לשון ספור, ואמר לו, לו דייקא, ואמרו שהיא זבת חלב ודבש וזה פריה. ואמרו בזוהר וזה פריה, אמרו משה אמר ארץ זבת חלב ודבש, חשבנו שפירותיה משונים בריח משונים בטעם, עתה שראינו שזה פריה, א"כ אין לה יתרון על ארץ מצרים, הואיל וזה פריה, ענבים הרבה יש במצרים, ואם של מצרים קטנים ואלו גדולים, הכל טעם אחד להם, א"כ וזה פריה בתמיה, כמו שאמרתם, ולקחתם מפרי הארץ וגו', אבל לאחרים ויוציאו דבת הארץ רעה וגנבו דעתו של משה. ובזוהר ויספרו לו, א"ר חייא מאי טעמא הכא ויספרו ולא כתיב ויגידו או ויאמרו אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי, ואמרו לו דברים שיש להם שתי משמעות, ומה אמרו אפס כי עז העם, יש לפרש העם הם עם ישראל, לזה אמרו עם כדי שיובן על בני ישראל ועל יושב הארץ, ואמרו כי עז העם והיושב בארץ שהם ב' דברים, אחת שהעם עזי פנים, וכמה הכעסות הכעיסו למקום שנאמר וימרו על ים בים סוף, ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה, לזה אי אפשר שיזכו לארץ כזאת. ואחרת שהעם היושב עליה אנו רואים שיש להם כל כך ישוב בה, ואם לא היו ראוים לה היתה קצה בהם ומקיאתם ולא היתה מוציאה להם פירות כאלו. וגם ילידי הענק ראינו שם, שהאריכו כל כך ימים וכמה הרפתקאי עדו עלייהו, כמו שאמרו בגמרא רבי יוחנן הוה יהיב להו ידא (פי היה מסייע לזקנים), והקב"ה חולק כבוד לזקנים. עמלק יושב בארץ הנגב, בארץ שבחר בם אברהם אבינו שנאמר בו הלוך ונסוע הנגבה, והוא היה ראשון שעשה מלחמה בישראל, ויש לו השארות ויישוב בעולם, ודאי לית דין ולית דיין. והחתי והאמורי יושב בהר, מקוה שנעקד בו יצחק, מקום מקודש כזה יהיה להם בו יישוב, שסתם הר הוא הר המוריה. והכנעני יושב על הים, הברכה שנתברך בה זבולון לחוף ימים ישכון לקחה הכנעני, ועל יד הירדן שהוא הולך לפיו של לויתן שהוא מתוקן לסעודת הצדיקים: