שפתי כהן על התורה, במדבר טו:לז

1ויאמר ה' אל משה. אמר בלשון אמירה, לפי שמרוב רחמנותו על ישראל שלא יתורו אחר לבם ואחר עיניהם עשה להם זכירה. ולזה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש לומר שהמקושש מתוך שלא היו לו מזכירין בא לידי חטא, לזה עשה לישראל מזכירין:

2ובזוהר א"ר יהודה כמה סהדי עביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה, קם בצפרא אושיט רגלוי למהך סהדיא קיימין לקבליה ומכריזין ואמרין רגלי חסידיו ישמור, שמור רגלך כאשר תלך אל בית וגו', פלס מעגל רגלך וגו', פתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדיא אמרי עיניך לנוכח יביטו, קם למללא סהדיא אמרי נצור לשונך מרע, אושיט ידוי במילי עלמא סהדיא אמרי סור מרע ועשה טוב, אי ציית להו יאות ואי לא כתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו, כלהו סהדין עלוי בחובוי לעילא אי בעי בר נש לאשתדלא בפולחניה דקב"ה כלהו סהדין סנגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבואן, בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן, אנח תפלין ברישיה בין עינוי, בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עילאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על ליביה הא אסתכל ביקרא דמאריה, אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא, אהדר ידיה ואסתכל ביקרא דמאריה, אתעטף בעטופא דמצוה בד' זווין דכסותיה, ד' מלכין נפקין לקדמוהי, ד' סהדין קשוט דמלכא תליין מד' זוויין ותליין בהו כענבא באתכלא, מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבין מהאי סטרא ומהאי סטרא כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבין וזגין וזמורין צרירין בהו ז' רהיטין אלין אינון ז' צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה לכל חד וחד או לאסגאה עד תליסר, מאן דייסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעיט לא ימעיט משבע, ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא, ודא הוא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתריה, מאי תכלת תכלית דכלא ודאי דהא איהי רבי יהודה אמר כסא הכבוד אקרי, רבי יצחק אמר ז' כריכן דאיהו שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא איהי מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק, ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמא דאוקמוה בי"ג מכילן והאי איהו פתחא דכלהו והוא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי, ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עילאה, ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כרסיא והכא כתיב מצוה כד"א מצות המלך, ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרן כחדא, והאי היא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק, וכתיב זה השער לה' ועל דא כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', לאכללא בהאי כל שאר כתרין, ועל דא אינין סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהו מצוה ותנינן תשמישי מצוה נזרקין, ע"כ. ומה שאמר כענבין באתכלא הוא רמז על הענף שיש בהם רמז על דברים הרבה, שיש בהם ל"ב כנגד ל"ב נתיבות, ולזה התחילה התורה בבי"ת וסיימה בלמ"ד, התחילה בבי"ת שהיא השניה שהיא החכמה שמשם נאצלו הל"ב נתיבות, זהו שאמר כמה ענבין וזגין וזמורין צרירין ביה, פירוש שיש בו סודות צרורות, ומה שאמר ז' רהיטין אלין אינון שבע צרירין דתכלתא, פירוש שבע כריכות שהיה כורך, כמו שאמר המוסיף לא יוסיף על י"ג חוליות והפוחת לא יפחות על שבע, כמו שפירש רבי יצחק ששבע כריכות היא שכינתא שהיא בת שבע והיא מתברכת מהשש, ומה שאמר דא חוטא דאברהם דזכה לבנוי, הוא כמי שאמר המדרש, בשכר שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לפתיל תכלת. ומה שאמר כנור דוד תלוי לעילא מערסיה, כינר כי נר שהוא סוד החבור. וצריך שתדע שקבלו חז"ל הלכה למשה מסיני שחוטי הציצית יהיו שזורין, והם ל"ב חוטין שזורין שהם ס"ד ציצית, ואע"פ שכתוב ציצת חסר, יש אם למקרא, ציצית במילואו כזה צד"י יו"ד צד"י יו"ד תי"ו נעלם בגימ' ס"ד, א"כ ג"פ ציצית הם ג"פ ס"ד וס"ד חוטין הם ס"ד, הם רנ"ו, ועשרים קשרים בכל ציצית הרי כנו"ר. גם תדע שנעלם של מקרא עולה ס"ד כמ"ש וע"ה ה"ס. ובמסורת ציצת נעלם כזה צד"י יו"ד צד"י ת"ו נעלמו מ"ד, ע"ה אדם, הרי חבור ב' שמות מן המקרא ומן המסורת. ואמר ג"פ ציצית כנגד שכינת העשיה, זהו ועשו להם ציצית, ונתנו על ציצית הכנף פתיל, זה שכינת היצירה שהיא כתר העשיה, וכן על ציצית ר"ת עץ, הכנף פתיל ר"ת פה, ר"ל שמה שהוא דהיינו שכינת היצירה הוא עץ, ר"ל שהוא כתר העשיה, והיה לכם לציצית היינו שכינת הבריאה, לזה אמר והיה לכם, שהוויית הבריאה הכוונה היא לכם בשבילכם, בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. לציצת בגימ' כתר, ששכינת הבריאה היא כתר היצירה, אבל שכינת האצילות לא נזכרה לפי שהן תשמישי מצוה. ואין לי רשות לדבר יותר, א"כ כאן עלה מלמטה למעלה. אבל דוד המע"ה הזכיר אותם במזמור אשרי מלמעלה למטה, והתחיל ממלכות האצילות, ואמר כבוד מלכותך יאמרו, כלומר כבוד אלהים הסתר דבר, ואמר יאמרו, כמו את ה' האמרת היום. להודיע לבני האדם גבורותיו, שהיא הבריאה שהודיעה גבורתו של הקב"ה. וכלל שכינת הבריאה והיצירה כאחת, ואמר מלכותך מלכות כל עולמים, שהם שני עולמים עולם הזכר ועולם הנקבה:

3ובענין הכריכות עושין כמו שכתב רעיא מהימנא פרשת פנחס, שעושין י"ג חוליות וכל חוליא היא ג' כריכות, א"כ י"ג חוליות הם ט"ל כריכות שהוא ה' אחד, ובזמן התכלת היה עושה כריכה ראשונה מלבן, שנא' על ציצית הכנף, כלומר שיהיו הציצית שבצד הכנף ממין הכנף, ושאר הכריכות היה עושה אותם בתכלת, ומסיים בכריכה אחרונה בלבן, והסוד פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה א"כ יש בכל כנף וכנף ט"ל כריכות שהם הוי"ה אחד, וח' חוטין וה קשרים היינו אחד, היינו ה' אחד ושמו אחד, ב"פ אחד הם כ"ו, בשכמל"ו. זהו וראיתם אותו, כמ"ש הרי"ק ז"ל בשעה שאומר וראיתם אותו לוקח הב' ציציות שלפניו שיש בהם עשרה קשרים וט"ז חוטין הם כ"ו הם הוי"ה, ע"כ. וכן מנהגנו לעשות בלבן י"ג חוליות אחר שקושרין ב' קשרים כורכין שלש כריכות ומרחיקין וכורכין ג' כריכות ומרחיקין וכורכין ג' כריכות ומרחיקין וכורכין ג' כריכות אחרות וקושרים ב' קשרים, וכן עושין באויר שני כורכין ומרחיקין וכורכין ומרחיקין וכורכין ומרחיקין וקושרין ב' קשרים, וכן עושין באויר שלישי, וכן באויר רביעי על זה הדרך, א"כ נמצא שבכל כנף י"ג חוליות, שכל ג' כריכות נקרא חוליא, וי' קשרים. וכתב הרב רבי מנחם ריקנטי ז"ל ועוד יש לפרש ציצית מלשון מציץ מן החרכים, והרמז לשכינה המנהגת עולם השפל שנאמר וכל מעשהו באמונה, וכן אז"ל רבי שמעון בן אלעזר אומר למה נקרא שמו תכלת על שם שנתכלו המצרים בבכוריהם שנאמר וה' הכה כל בכור וגו', רבי אומר למה נקרא שמו ציצית על שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים. ויש מפרשים לשון תכלת על שם שפעולתו לכלות אויבי ה' ועוברי מצותיו, זהו סוד וראיתם אותו וזכרתם, ראיה מביא לידי עשיה בסוד והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, ע"כ:

4במדרש רות. ר' נהוראי פתח בפרשת ציצית ואמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדרתם כתיב, דתנינן תקנו פ' ציצית בק"ש ודירתו של אדם נמצא בה ק"ש חוץ מפ' ציצית שחסר שם, ובמה נשלם, אלא כשהאדם מתעטף בציצית ויוצא בו מפתח דירתו הרי נשלם והקב"ה שמח בו ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל מיני משחית, והיינו לדרתם בשביל דירתם שיש שם מזוזה ויוצא מפתח דירתו בעטופא דמצוה ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית, מנלן מזוזת זז מות, שלא ניתן רשות לחבל וזז מפתחו, א"ר נהוראי אסהדנא עלי מאן דנפק מתרע ביתיה בעטופא דמצוה ותפילין ברישיה, בשעתא דנפק בין תרין תרעין אזדמנת שכינתא עליה ותרין מלאכין דקיימין עליה חד מן ימינא וחד מן שמאלא כלהו מלוו ליה עד בי כנישתא ומברכין ליה, אית חד מקטרגא דאיהו קאים קמי פתחא דבר נש אזיל מבתרייהו ועל כרחיה אתיב ואמר אמן, ע"כ. זהו לדורותם, ר"ל אותו שהוא יושב על פתח דירתם יהיה לכם, אחר שהיה קטיגור יהיה סניגור, זהו והיה לכם לציצית בגימט' כתר, מי שהיה תר"ך שהיה מגרש הסניגור והיה כרת יהפך לכתר. עוד והיה לכה לציצית, לפי שאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, יכול אם לא ימצא תכלת יהיה פטור מציצית, לזה אמר והיה לכם לציצית, אפי שלא ימצא תכלת, הציצית הוא חייב. זהו והיה, שהלבן הוא מצוי ויש לו הויה. עוד אע"פ שאין עתה תכלת בפועל, יש תכלת בכוונה שהוא מכוון, זהו ונתנו על הציצית הכנף פתיל תכלת, ר"ת בגימ' זהו עם כונת הלב ע"ה, ובזה היא הנתינה, ובזה יהיה הויה לציצית, זהו והיה לכם לציצית וגו':

5עוד נוכל לומר באלו הג' פעמים ציצית, שרומז למילה ולציצית ולתפלין, ועשו להם ציצית רמז על המילה, לזה אמר ועשו להם, להם ממש יעשו, שישלימו עצמן, ופירוש ציצית הוא מלשון ציצין המעכבין את המילה, וכן הוא מלשון פריחה, שמאותו מקום הוא פריחת האדם, כמו ויצץ ציץ, ויציצו מעיר, וכן הוא מלשון גלוי, כמו מציץ מן החרכים, שנגלית היו"ד ע"י הפריעה, וזהו על כנפי בגדיהם, שהגוף הוא מלבוש והוא בגד, כנפי בגימ' נקי, שמשם הוא נקיות הולד והקדושה כפי הכונה, ואם ח"ו יבא על הנדה יהיה הולד מצורע, א"כ משם הוא נקיות, וכן כנפי בא"ת ב"ש לטו"ם בגימ' מילה. ונתנו על ציצית, זה ציצית הבגד. והיה לכם לציצית, רומז על התפילין, לציצית בגימ' כתר, שהתפלין הם כתר, וכה"א ציץ נזר הקדש:

6עוד יש לפרש בפרשה זו, שקודם מדבר שלא לנוכח, שאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ונתנו, ואח"כ מדבר לנוכח והיה לכם לציצית וראיתם וזכרתם וגו', אלא קודם עשיית המצוה הוא רחוק מהי"ת, כי עדיין לא נקרב לה', אבל אחר שעשה המצוה נעשה שלו וכאילו נעשה שותף להקב"ה כביכול מאותה מצוה וכן אמר בזוהר ועשיתם אותם אתם כתיב כאילו אתם עשיתם המצוה לזה אחר שאמר ונתנו על ציצית שכבר נעשית המצוה, מדבר עמם לנוכח, וכן ג"כ אמר וזכרתם את כל מצות ה'. אח"כ אמר למען תזכרו, וכבר אמר וזכרתם, וכן אמר וזכרתם את כל מצות ה', ואח"כ אמר את כל מצותי ולא אמר מצות ה', הוא ג"כ על זה הדרך, אחר שעשיתם אתם מצות ה', ה' מדבר עמכם ואומר לכם כן תזכו לעשות את כל מצותי, שבזמן הזה הרבה מצות אין אנו עושים אותם, כמו המעשרות והתרומה והחלה, ואע"פ שאנו עושים אותם הוא מדרבנן, אבל לעתיד לבא נעשה אותם מן התורה, וכן מצות הקרבנות וכן מצות בית הבחירה וטומאה וטהרה תזכו לעשות כולם, הואיל שעשיתם מצוה שיש בה זכירת כל המצות כמו שפירש"י ז"ל ציצי"ת וח' חוטין וה' קשרים עולין תרי"ג. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, וכן אוציא אתכם משאר גליות, זהו אני ה' אלהיכם:

7גימטריאות שלח לך אנשים. ס"ת חכם, רמז לו שישלח מהחכמים שבהם:

8ויתרו. וירתו. ויתרו כתיב, רמז לו שיהיה בעצת יתרו שהיה חכם:

9ואלה שמותם. מלא, רמז ששמותם מורין עליהם:

10שפט בן חורי. ששפט הקב"ה אותם והביא חרון אף לישראל:

11עלו זה. זה הקב"ה שנא' בו זה אלי, הזהירם על מורא שמים תחלה, ועל הדרך שהלך בה אברהם שנאמר בו הלוך ונסוע הנגבה:

12עלו זה בנגב ועליתם. ר"ת עזבו, שעזבו יראת שמים:

13יושב בה. ב"ה עולה ז' שהן שבעה עממין:

14יושב בהנ"ה. עולה ס', ששים רבוא ערים:

15השמנה. גימט' ת', א"י היא ת' פרסה. השמנה אותיות הנשמה, ששם עתידין לקבל הנשמה, שנאמר נותן נשמה לעם עליה, ורמז להם שמתי מדבר ילכו שם לקבל נשמתם:

16לבא חמת. להביא חמה על ישראל לבא, אותיות אבל, שמשם בא אבל להתאבל בכל שנה יום תשעה באב:

17רחוב. רחב כתיב, חרב, שמשם נגזר החרבן על ישראל וחרב לז' עממין:

18וחברון ז' שנים נבנתה לפני צען מצרים. צען, בגימ' רד"ו, ר"ל קדם זכות ישני חברון שלא ישבו בגלות כי אם רד"ו שנה:

19אשכל. אש כל, שמשם יצאה אש ואכלה כל ישראל, שנגזר עליהם כליה:

20זמורה. לשון כריתה, שנכרתו רגליהם:

21במוט בשנים. רמז לשני חורבנין שנתמומטו בהן ישראל. אשכול מלא, רמז לשש גזירות, שנאמר כי מגפן סדום גפנם, ומשדמות עמורה, ענבימו ענבי רוש, אשכלות מרורות למו, חמת תנינים יינם, וראש פתנים אכזר, הרי שש:

22מתור הארץ. מתורה, שחזרו ושבו מדרכי התורה. מתור. אותיות רתום, שהמוציא שם רע מאכילין אותו גחלי רתמים:

23וגם ילידי הענק. ילדי כתיב, שאפילו הילדים היו ענקים:

24הענק ראינו שם עמלק. ר"ת הרשע, והיפך הרשע עשרה, שיצאו מעמלק עשרת בני המן:

25נעלה וירשנו אותה כי. ס"ת הוי"ה בהיפוך ר"ל שהפך ה' עליהם בדין, ונוכל להם:

26כי יכול נוכל לה. ס"ת יללה, רמז להם שיהיה להם יללה:

27אכלת יושביה. בגימ' זהו איוב שמת:

28הנפילים. הם המלאכים שנפלו מן השמים. ד"א הנפלים כתיב, שהיינו בעיניהם כנפל:

29אשר היא זבת חלב ודבש. אין תורה כתורת ארץ ישראל, וזהו שאמר אשר היא:

30עד אנה ינאצוני. ינאצני כתיב, אותיות צאני נ"י, ר"ל צאני הם ששים רבוא, כענין הן לא יאמינו ב"י י"ב שבטים:

31אכנו בדבר. בדבור אחד שיוצא מפי:

32מקרבו. מקרבים ובני מעיים שלו ואמרו אל יושב. א"ל מלכים שהם יושב הארץ העם הזה כאיש. ס"ת משה, שאף הוא מר במדבר, שהוא נקרא איש, שנאמר והאיש משה יגדל נא. י' של יגדל רבתי, לרמוז שיזכור להם עשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע"ה ועמד בכולם, ונסיון העשירי העקדה, ולא תזכור להם מה שנסו אבותיהם את הקב"ה:

33יגדל נא. ידלג נא:

34סלח נא. פסוק זה מתחיל בס', שהם ששים רבוא, ומסיים בהנ"ה בגימ' ס', שלא יפחתו מס"ר. סלח בגימט' צ"ח, כמנין צ"ח קללות שבמשנה תורה, כלומר תסלח ותגן עליהם מן התוכחות:

35סלחתי כדברך. ס' לחת י', בעבור ס' רבוא ששכינתי שורה עליהם, וקבלו לחת שכתוב בהן עשר דברות:

36וינסו אותי זה. ז"ה י"ב שבטים:

37עשר פעמים. ולא זכרו עשר מכות שעשיתי במצרים ועשרת הדברות שנתתי להם במדבר, זהו אשר עשיתי במצרים ובמדבר:

38ועבדי כלב וגו', חשוב כלב כאברהם שנאמר בו עבדי:

39בא שמה. בא בגימ' ג', היינו שלשה אבות:

40שמה וזרעו יורישנה והעמלקי. ס"ת הוי"ה רמז סייעתא דשמיא היה:

41יושב בעמק להעמיק עצה רעה על ישראל:

42יפלו פגריכם. פגרי ס', שיפלו פגרי ס' רבוא:

43אתם יפלו במדבר הזה. ר"ת איב"ה איכה ישבה בדד העיר, שמאותו יום אמרו איכה:

44האנשים מוציאי דבת הארץ. ס"ת מיתה, רמז שמתו מיתה משונה:

45ויעפילו. בגימ' צלפחד, כמ"ד מן המעפילים היה. ויעפלו, חסר יו"ד, ויעף לו, מיהר כאילו עף והלך לו:

46ויכתום. ויך תום, הכום עד תומם, ויך מות:

47מלחם הארץ תרימו תרומה. ס"ת מצוה, לומר שחוץ מברכת המוציא יש מצוה אחרת שיתנו פרוסה לעני אחר שנעשה לחם, חוץ ממצות חלה:

48חלה. ה' מתוייגת, לומר שצריך שיהיה בעיסה שיעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה, לזה מתוייגת:

49ויין לנסך. נסמכה פרשת נסכים למרגלים, הם חטאו באשכול, יבא הבן ויכפר על האב, יבא ניסוך היין ויכפר על האב, זהו אשכול הכופר, שאשכול כפר על אשכול, דודי לי, עשה לי דודי לקחת יין מכרמי עין גדי:

50לכבש האח"ד. בגימ' י"ח. כל המתפלל י"ח ברכות כאילו הקריב קרבנות:

51וכי תעשה ב"ן בק"ר. בגימ' שנ"ד, על שנה פשוטה שהיא שנ"ד:

52תורה אחת יהיה לכם ולגר הגר. ר"ת אליהו, שיבא אליהו וילמד תורה לישראל. תורה אחת, בלי מחלוקת:

53אשה לה' וחטאתם לפני. ר"ת אלול, מאלול מתחילין להקריב עצמן בתשובה ובסליחה מקום הקרבנות:

54על שגגתם ונסלח ר"ת עשו, כל עונותיהם של ישראל יהיו על ראש השעיר:

55לכפר עליו ונסלח לו. ס"ת רוחו, נסלח על רוחו הרע:

56פתיל תכלת. אותיום תפילת כלת, כשמתפלל והוא מעוטף בציצת, אז הוא נראה ככלה צנועה ורצויה:

57תתורו. אותיות תורות, שלא ילכו אחר תורות המינין, וכן ארז"ל תתורו זו מינות וע"ז:

58למען תזכרו. קרי ביה תיזכרו:

59אני. מתחיל באני ומסיים באני, לרמוז שהוא אחד בשני עולמות, אם עושין המצות בזה העולם, אני פורע להם לעולם הבא:

60ס"ד תיבות בפרשת ציצית, כלומר אם תקיימו פרשת ציצית, הרי אתם כמלאכים שיש להם ס"ד פנים: