שפתי כהן על התורה, במדבר טז:א

1ויקח קרח בן יצהר וגו' לקח קרחה לעצמו והביא קרחה לעולם, שמתו בסיבתו חמשים ומאתים איש, ונעשה קרח מן העולם הזה ומן עולם הבא. וי על קיחה זו. ויקח, וי קח, שהיא גיהנם בגימ' ק"ח צועקת לשר שנה קח אותם מן העולם, שרצה לבטל חק העולם, וחרק שניו על רקח שהוא אהרן, וחקר על שלשלת היוצאה ממני, והוא קרח מהחקירה, וניבא ולא ידע מה ניבא, ובטח בעשרו, ושלמה צווח ואמר בוטח בעשרו הוא יפול, שנפל לגיהנם שנאמר וירדו חיים שאלה. וכן ויקח ו"ו יו"ד קו"ף ח"ת עם המלה בגימט' בוטח בעשרו היה, כמו שארז"ל בסנהדרין פרק חלק, ג' מטמוניות גנז יוסף, אחד נגלה לקרח ואחד לאנטונינוס ואחד לעתיד לבא. ואיך נגלה לו לקרח המטמון, שמעתי שכשאמר הקב"ה למשה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו', ולא נאמר זה אלא לישראל שהוא להם חלף עבודתם, אבל שבט לוי שלא היו בעבודה לא הותר להם והוא גזל בידם, כי אחת מז' מצות בני נח הוא הגזל. ולזה שבט לוי לא הקריבו קרבנות עם הנשיאים שלא היה להם קערת כסף מזרק כסף כף אחת עשרה זהב, והם כולם עניים מחזרין על הגרנות, ושום אחד מבני לוי לא פשט יד לא בביזת הים ולא שאלו ממצרים, וקרח היה נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו, והיה הולך מבית לבית וחומד ורואה איך היו כל אחד ואחד מישראל נוטלים ממונם של מצרים, נכנסה חמדת הממון בלבו, כשראה הקב"ה כך גילה לו המטמון, דחציפותא אפילו כלפי שמי מהני, וכמו שארז"ל בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, אמר לו הקב"ה אתה חומד ממון שאינו שלך טול ממון רב, אבל אותו תראה וממנו לא תאכל, ועליו נאמר ואץ להעשיר לא ינקה. ולפי שהיה הממון גזל בידו לא נהנה ממנו שום אדם, וכשראה קרח וידע בחכמה שאותו המטמון אינו שלו והוא כמו גזל בידו, ומשה ואהרן בא להם העושר בהיתר, משה מהפסולת של לוחות, ואהרן הגדול מאחיו שגדלוהו אחיו כמו המעשה של פנחס הסתת שמנוהו כהן גדול ובאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים ולא הניחוהו ומלאו המחצב לפניו דינרי זהב. כשראה כן אמר רב לכם, זה העושר הוא הרבה לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובא להם בשכר טרחם ועמלם, ומדוע תתנשאו במה שלא עמלתם בו ולא גדלתם. ודתן ואבירם גם כן נתקנאו לפי שהיו במצרים עשירים וירדו מנכסיהן. ומכאן תדע מעלתן וקדושתן של בני לוי שראו כל כך ממון ולא חמדוהו, ובבזה לא שלחו את ידם, כי מאסו בחמדת העולם נגד למודם, ואמרו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, טוב סחרה מסחר כסף, ועליהם אמר התנא לא תחמוד כבוד יותר מלמודך. ועל זה בחר בהם הקב"ה. והבטיחם ואמר להם אני חלקך ונחלתך וגו':

2ויקח קרח. ארז"ל מה לקח לקח טלית שכולה תכלת ובא לו אצל משה אמר לו זו פטורה או חייבת בציצית אמר לו חייבת, התחיל לצחק עליו אמר לו טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה. וכן בית מלא ספרים מהו שיהיה פטור ממזוזה, אמר לו חייב אמר לו התורה מאתים ושבעים וחמש פרשיות וכולן אין פוטרין את הבית, וב' פרשיות שבמזוזה פוטרתו, א"ל דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאם. והכונה בטלית לומר שלא ישתרר ויתגאה עליהן ויהיו כולם כפותים תחת ידו כמו זה הפתיל שכרוך על ז' חוטין. וכן בית מלא ספרים הכוונה על ישראל שכולם קבלו התורה, ולזה ב' פרשיות הרמז על משה ואהרן שיתגאו עליהם ויהיו כמו שהן כלויים בבית והם מבחוץ, כמו המזוזה. ועוד למה טלית ומזוזה לפי שהטלית הוא רמז למלכות שנאמר שמלה לך קצין תהיה לנו, והכונה שאין לו ללבוש המדה של מלכות כי כל אחד ואחד מישראל ראוים לה כי הם בני מלכים ובמזוזה רמז על אהרן ובניו שהיו פתח אהל מועד מבחוץ כמו המזוזה שהיא מבחוץ, והכונה שכולם ראוין לכהונה שנא' ואתם תהיו לי ממלכת וגו'. ממלכת, היינו מלכות. כהנים, היינו כהונה. כי מאחר שכולנו היינו תחת ההר ואתם הייתם עמנו ולא הייתם מופרש ומובדל ממנו, אם כן אין לכם להשתרר עלינו. וא"ת שאתה עלית להר ואנו לא עלינו, די לך שתנשא עלינו אבל לא למנות אחיך בכהונה גדולה. יצהר קהת לוי, ס"ת תר"י. וכפר בטלית ובמזוזה ובכהונתו של אהרן, הרי תרי"ג, שכפר בתרי"ג מצות., ובר"ת י"י קויתי לישועתך, לפי שראה שלשלת יוצאה ממנו וראה בניו אינם מתים. יצהר קהת לוי, בגימ' מיתה משונה, א"כ ויקח קרח לקח לעצמו מיתה משונה:

3עוד ויקח. קרח בן יצהר, לקח בידו טענה שהוא בן יצהר ולו ראויה הכהונה, כמ"ש רש"י ז"ל אחי אבא ואבא ד' היו, ועוד שראה שהלוים נתונים לאהרן ולבניו לזה בא כנגדו, ולזה אמר ומדוע תתנשאו על קהל ה', לא אמר תתנשאו על ישראל אלא על קהל ה' שהן הלוים שנקהלו על קדוש ה' שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי, ולא די שעשית את העגל ובאו בני לוי וכבו חרון אף ה' מישראל, אלא שאתה רוצה להתנשא עליהם ולהיות הם משרתים לך: