שפתי כהן על התורה, במדבר טז:יט

1ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד. איך נקהלו עמו, כבר אמרו במדרש שאותה הלילה היה הולך משבט לשבט ואומר להם מה אתם סבורים שאני עוסק ליטול הגדולה לעצמי, אני מבקש שתהא הגדולה חוזרת על כולנו, שמשה נטל מלכות לעצמו ונתן הכהונה לאחיו לחק עולם, והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי לו, עד שנתפתו כולם, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שאמר להם אתם כולכם ראוים לכהונה גדולה, כבר שמעתם במעמד הקדוש שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובזה נתפתו ובאו כולם בחשבם שמא תחזור להם הכהונה, או לבכורות, וקרח לא כן יחשוב, כי לא היתה כונתו טובת הקהל בזאת, אלא שאם תצא ח"ו שימותו, אזי ימותו כולם יחד ותמות נפשו עם פלשתים, וכדי שלא ימות הוא וישארו הם קיימים, שכבר ידע ממיתת נדב ואביהוא שמתו בשרפה שימות הוא ג"כ, אלא אמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש ג"כ, והקב"ה יודע הלבבות, אמר הבדלו מתוך העדה וגו' ואכלה אותם כרגע. ויפלו על פניהם משה ואהרן, בחשבם שלהם הדבור של הבדלו מתוך העדה הוא למשה ולאהרן לבד כמ"ש הרמב"ן ז"ל וז"ל, יש לשאול אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם למה היה הקצף עליהם לאמר ואכלה אותם כרגע, ואם גם הם מרדו כקרח וכעדתו, איך אמר משה ואהרן האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. וכתב רבינו חננאל ז"ל שמה שאמר הבדלו מתוך העדה הזאת על עדת קרח בלבד לא על עדת ישראל, ויאמר אל אלהי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא, מיד הודיעו הקב"ה למשה כי לא את עדת בני ישראל ביקש לכלות אלא עדת קרח בלבד, לפיכך פירש לו זה שאמרתי הבדלו העלו מעל משכן קרח אמרתי לך. והזהיר להם העלו מסביב למשכן קרח, אולי כאשר יראו קרח ועדתו ישובו, אלו דבריו ז"ל. ואינם נכונים כי לא היה מן הראוי שיאמר על קרת דתן ואבירם שהן ג' אנשים הבדלו מתוך העדה, כי אינם עדה, ואין ישראל בתוכם, ואהרן עם עדת קרח מקריבי הקטרת היו בתוכם בבואם, ועוד כי הבדלו רמז למשה ולאהרן בלבד כמו הרומו, וכן ואכלה אותם כרגע רמז למגפה שמכלה עם רב ועצום כרגע, וחלילה למשה שלא יבין נבואתו ויטעה בה. אבל הטעם כי מתחלה היה לב העם אחר משה ואהרן, וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו ושמו עליהן קטרת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן, אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם שלכבוד כולם הוא מקנא, וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כולם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכורות, וזה טעם ויקהל עליהם קרח את כל העדה. והנה נתחייבו כליה לפי שהרהרו אחרי רבן והם כמהרהרים אחר השכינה ומוותרים על נבואתו של נביא בלבן, וחייבין מיתה, ומשה ואהרן למדו עליהם זכות שלא חטאו במעשה, אלא קרח הוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי שימות הוא לבדו, ולהודיע עונשו לרבים. וזהו דרך מבקשי רחמים, להקל החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם, והוא ז"ל האריך. ומלבד מה שהקשה הרב על רבינו חננאל ז"ל, יש עדיין קושיא אחרת., שאם דמו משה ואהרן שעליהם נאמר הבדלו, מאי וידבר ה' אל משה לאמר, מאי לאמר, כי כל לאמר שבתורה הוא לאמר לישראל. והנראה הוא שנפלו על פניהם שידעו ודאי שמה שאמר הבדלו מתוך העדה הוא על עדת קרח, וזהו אומרו הזאת, ולא אמר העדה סתם, אלא שפחדו ממדת הדין שלא תצא ותחול בעולם, שכיון שנתנה רשות למדת הדין לחול אינה מבחנת בין טובים לרעים, וכמו שחשב קרח, ולזה נפלו על פניהם, כי נפילת אפים היא למה"ד, וכן אמר ועל כל העדה תקצוף ולא אמר יקצוף וכן נראה מהמדרש וז"ל, אל אלהי הרוחות לכל בשר, אמר לפניו מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה, מהו עושה משלח לשם לגיונותיו ועושה בהם אנדרלומוסיא והורג טובים ורעים, לפי שאינו מכיר מי מרד ומי לא מרד, מי כבד את המלך ומי קללו. אבל אתה יודע מחשבות של כל אדם ואדם ויודע רוחו של כל אחד ואחד, לכך נאמר אל אלהי הרוחות לכל בשר, אמר להם הקב"ה יפה אמרתם, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא. אם כן כל כונתו של משה, שלא תחיל מדת הדין ולא תבחין בין רעים לטובים ואמר לו אני מודיע מי חטא, זהו דבר אל העדה לאמר, לאמרם ולנשאם. העלו מסביב, לכם יש עילוי, אבל להם יש ירידה בלא עלייה, ורמז על ב' דברים, על, עילוי ועל הסרה, ומשה כדי שלא יתגאו, אמר העלו מסביב, סורו נא, וכדי להפחידם. ומה שאמר למשכן קרח יאמר העלו מסביב מעל אהלי קרח, כמו שאמר משה סורו נא מעל אהלי האנשים, אלא אמר משכן לומר שהוא עשה לו משכן לנפשו, ונעשה הוא כהן גדול, ודתן ואבירם נעשו לוים, ועומד ומקטיר קטרת, וכפר במשכן ה', ובמי ששוכן בתוכו, ובמי שעובד בתוכו, כמו שאמר המדרש שאמר קרח לא משה נביא ולא אהרן כהן ולא תורה נתנה מן השמים: