שפתי כהן על התורה, במדבר טז:ב

1ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל. היל"ל ויקח קרח בן יצהר בן קהת וגו' ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים ויקומו לפני משה, אלא לומר שהיו מתביישים לקום עד שקם קרח ודתן ואבירם קודם ואח"כ קמו הם ואח"כ ויקהלו ג"כ אחרים עמהם. וכתב הרמב"ן ז"ל מה שלא קם עד עתה ולא ראה מה שמתו בעגל ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה, הוא ז"ל כתב הם ג"כ אמרו טענתם להמיתנו במדבר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה, גם בדבר העגל שהיה חטא גדול ומפורסם, היו המתים מעטים, וניצולו בתפלתו של משה שהתפלל עליהם מ' יום ומ' לילה, והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים דבריו, ואילו הים אדם מורד על משה בזמן ההוא היו סוקלים אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן, וסבלו הבכורות מעלת הלוים וכל מעשיו של משה, אבל בבואם במדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים, וכאשר חטאו במרגלים ולא התפלל משה עליהם ולא ביטל הגזירה מהם, ומתו כל נשיאי השבטים במגפה לפני ה', ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו, אז היתה נפש כל העם מרה, ואומרים בלבם כי יבאו להם בדברי משה תקלות, ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו, וחשב כי ישמעו אליו העם, וזה טעם להמיתנו במדבר, ואמר והנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש, כי לא נתת לנו כלל, אבל נמות במדבר ונהיה כלים, גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם, ויתבטל מן הבנים מה שנדרת להם כמו שבטלת מן האבות, ע"כ:

2ואנשים מבני ישראל. לומר שאם היו מערב רב היה תימה, אחר שראו כל מה שעשה משה מנסים ונפלאות, ויציאת מצרים היתה על ידו, ואיך יכפרו בו, כ"ש שהיו מבני ישראל. או אמר מבני ישראל, לומר בשלמא קרח היה משבטו וממשפחתו בא נגדו, י"ל מאחר שהן בני אחים ישוו החלוקות, אבל אלו הם מבני ישראל מי הכניסם, ולא די זה אלא הם נשיאי עדה והוא מנה אותם ולא הורידם מנשיאותם, לומר אולי על ה באו נגדו, והם חכמים מחוכמים, לא מחסרון דעת שבהם, זהו קרואי מועד שהם ראוים לקבוע חדשים ומועדים, אנשי שם, ויבא מזה חלול השם גדול שיבאו לטעות אחריהם ולומר מאחר שיש בהם כל המדות הללו הדין עמם, א"כ ודאי שהם ראוים לכמה מיתות ולכמה עונשים:

3ובמדרש תנחומא. מי היו אליצור בן שדיאור וחבריו, אע"פ שלא פירש מי הם הכתוב נתן סימניהם ומתוך המקרא אתה מבין אותם מלה"ד לבן טובים שגנב כלים מן המרחץ ולא היה בעל הגניבה רשאי לפרסמו, אמרו לו מי גנב כליך התחיל לתת סימנים, אמר אותו בן טובים בעל קומה ועיניו נאות שערו נאה, משנתן סימניו ידעו מי הוא, ואף כאן סתמן הכתוב ולא פרסמם בשמותן, ונתן סימניהם וידעו מי הם, ע"כ. מה שעשה המשל שגנב הכלים בבית המרחץ, הוא לומר שא"א לצאת מן המרחץ ערום שהוא מתבייש, כן נגעו בנבואתו של משה שהיא מלבושו וא"א לו בלאו הכי כי פשט הגוף. ועוד נאמר שמשל הכלים שגנב מבית המרחץ הוא רמז על כהונתו של אהרן שכהונתו על ידי בגדים, ובית המרחץ הוא בית המקדש שמרחץ עונותיהם של ישראל, ואינו רשאי לפרסמן כמ"ש כי יאמרו הכל זהו חכם גדול ואולי הדין עמו, ויהיה בזה ביזוי לנבואתו של משה וחלול השם, לזה לא פרסמן אלא נתן סימניהם, נאמר כאן קריאי העדה ונאמר להלן אלה קריאי העדה, מה להלן נשיאים אף כאן נשיאים. ויאמרו אליהם רב לכם, יש לכם רב ואין דברי התלמיד כלום בפני הרב, ואע"פ שאתם רבנים, בערך הרב אין לכם חשבון, ומי הוא הרב, כי כל העדה כולם קדושים, ואחר שכן הוא, ודאי בתוכם ה', ומדוע תתנשאו הואיל ויש לנו מנהיג, ואין לנו צורך בכם:

4ובמדרש רב לכם, אמר להם הרביתם עלינו משאוי יותר משעבוד מצרים טוב לנו תחת מצרים מתחת ידכם, שבכל שנה מתים ממנו ט"ו אלף וארבעים וחמשה, ובקשו לסקלן, לפיכך וישמע משה ויפול על פניו. רב סעדיה גאון ז"ל פירש, שמה שנפל על פניו הוא מרוב הבושה, לפי שנגעו בכבודו, לזה אין לו פה לדבר, כי אם ידבר, יאמרו הכל לכבודו הוא דורש. אח"כ ראה שאין ראוי לשתוק, לפי שכפירתם במשה היא הריסה גדולה והיא אחת מעיקרי התורה, שמזה יבאו לכפור בתורה ואח"כ בה'. לזה וידבר אל קרח וגו'. ורבי אברהם פירש שמה שנפל ע"פ הוא לפי שניטלה ממנו הנבואה, שאין הנבואה שורה מתוך עצבות, ולזה נפל על פניו כדי שתוחזר לו הנבואה, כדי להשיב על דבריהם וכדי שידע אם הם ראוים להתפלל עליהם, לזה וישמע משה ויפול ולא אהרן, ושם נאמר לו מה שידבר אל קרח: