שפתי כהן על התורה, במדבר טז:לה

1ואש יצאה מאת ה'. מהיכן בא זה האש, כבר ארז"ל במדרש על ויצעק משה אל ה' ותשקע האש, אמר להם עשיתם תשובה תשקע האש, לא עשיתם עדיין היא במקומה, שמע הקב"ה שהליזו על כבודו שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה, ומכבודו שהוא אש, שלח בהם אש ואותה האש לא נשקעה בארץ ולא חזרה עוד למקומה אלא נכנסה לאהל מועד, לפי שאין משיבין על הקלקלה, ואותה האש יצאה ואכלה בני אהרן שנאמר ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, ואותה האש אכלה עדת קרח, ע"כ. ולזה אמר ואש יצאה, לומר שכבר יצאה פעם אחרת, לזה לא אמר ותצא אש. ואון בן פלת, לא נזכר, וארז"ל און אשתו הצילתו וישב באנינות כל ימיו, ולמה ישב באנינות, היה לו לשמוח שלא מת, אפשר לומר לפי שהעיז פניו וקם לפני משה. אבל מצאתי כתוב שישב באנינות לפי שבאה לו ההצלה ע"י אשתו ולא באה לו על ידי עצמו שיעשה תשובה, זהו ישב שבא לו יישוב וחיים בעולם ע"י אנינות שהיא האשה שנתקללה בעשר קללות, ומהם האנינות, שמתעטפות כאבל ומגדלות שער כאבל כדאיתא בפרקי רבי אליעזר:

2וכתב רבינו בחיי ז"ל, יש לשאול ולתמוה תמיהה גדולה בענין הפרשה. על ב' דברים, הא' משה היה רועה נאמן שהתפלל על ישראל כמה פעמים על כמה עבירות שעשו, כענין מעשה העגל וחטא המרגלים וזולתם, איך לא התפלל עליהם כאן, ואיך לא החזירם למוטב, והרי התשובה עולה על הכל, ואין לך עבירה בכל התורה כולה חמורה שבחמורות שלא תהא לה תקנה בתשובה, והלא ימינו פשוטה לקבל שבים, ואפי המורדים והפושעים בו, ואם היו מסופקים בדברי משה והיתה מחשבתם שהוא מחלק מינוי המעלות והשררות כרצונו ולא מאת ה', היה לו למשה לתת להם אות שיאמינו בדבריו, כי פקחים וחכמים גדולים היו, ומתוך האות ההוא היה מתברר אצלם כי אהרן הוא הקדוש הנבחר לכהונה, וה"ה שיאמינו בשאר מינוי המעלות שהכל נאמר למשה מפי הגבורה ואין משה בודא אותם מלבו. ועוד אם הם חטאו ומרדו בה' ובמשה עבדו, מה חטאו הקטנים המוטלים בעריסה שהיו בכלל העונש הזה, שנאמר ונשיהם ובניהם וטפם, הטף מה חטאו. אמנם אם בקשנו להלום פרשה זו על דרך הפשט, יקשה עלינו כל זה, אבל א"א להולמה כי אם בדרך הקבלה הנאמנה, והנני רומז רמזים ואתה שמענה ודע לך. תמצא בדור הפלגה הבה נבנה לנו עיר ומגדל ונעשה לנו שם, וכתוב בהם וזה החלם לעשות, ותמצא באנשי סדום שאמר ואנשי סדום רעים, וכתיב ואנשי סדום נסבו על הבית, ובאור הכתוב כי אנשי העיר והמגדל הם אנשי סדום, ואמר עליהם ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים, ותמצא באנשי סדום ואנשי העיר ובפרשה זו של עדת קרח שאמר ויקומו לפני משה, והיל"ל ויקומו על משה, אבל רמז כי היו לפני משה, פירוש קודם משה כבר היו, ומפני זה קראן אנשי שם, אותם שנאמר בהם ונעשה לנו שם, ותרגום ויקח ואתפליג, רמז על דור הפלגה, וכתיב כאן בעונשם, העיני האנשים ההם תנקר, כמי שמפחיד חבירו במכה שכבר באה לו, ומשל למה הדבר דומה, לאב רחמן שהיה לו בן כסיל ואינו נוהג כשורה, בתחלה גוער בו, בשניה מכהו ומפייסו, בשלישית מתייאש ממנו ומשלחו ביד פשעו. כן דור הפלגה שכתוב בהם וזה החלם לעשות, מה עשה הפיצם, ואנשי סדום הכם בסנורים, ועדת קרח נאבדו מן העולם. והנה כוונת הי"ת שהוא עושה חסד לאלפים בטלה בהם, ועל סוד הענין הזה אמר קהלת טובים השנים מן האחד ואח"כ אמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וממה שאמר לא במהרה ינתק אתה למד כי לפעמים ינתק אפי' בשלישית, אבל רחוק הוא ואינו דבר מצוי, ולכך אמר לא במהרה ינתק. ובספר הבהיר אמר בפירוש א"ר עקיבא מאי דכתיב דור הולך ודור בא שכבר בא, משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו עבדים והלבישם בגדי משי ורקמה כפי יכלתו, קלקלו השורה השליכן ודחפן מעליו והפשיטן והלכו להם, ולקח הבגדים ורחצם היטב עד שלא נשאר בהם שום סיג והניחם אצלו מזומנים, וקנה עבדים אחרים והלבישם הבגדים ההם, והוא לא ידע אם טובים העבדים אם לאו, והרי כבר זכו בבגדים שכבר באו לעולם ולבשום אחרים, ע"כ. מעתה תתבאר לך הפרשה באר היטב ונסתלקה הקושיא לגמרי, ממה שלא התפלל משה עליהם וממה שחל העונש גם בטף, והבן זה. ולזה רמזו רז"ל במדרש תהלים למנצח לבני קרח על עלמות שיר, כך אמרו בני קרח, מועלמים הם הדברים שראינו ואין אנו יודעים מה ראינו, עכ"ד:

3מצאתי כתוב ואם בריאה, כי אע"פ שא"א שיהיו באותו עולם במלבוש של זה העולם, כי אפילו הרשעים שיורדים לגיהנם הם מתלבשים בגוף אחר, אבל אלו יברא להם חומריות שתוכל גיהנם לקבלם בחומרם, אפילו המות יהיה פולטם לארץ שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב:

4עוד ואם בריאה. יתן להם בריאות לקבל פורענותם, כמארז"ל כשם שנותן כח בצדיקים לקבל שכרם כך נותן כח ברשעים לקבל פורענותם. יברא, יתן כח ובריאות באש של גיהנם לעשות פורענותן אע"פ שהיא רוחנית:

5ואמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואמר וירדו הם וכל אשר להם, למה פירש וכל האדם אשר לקרח. אפשר שרמז כאן על בני קרח, לזה אמר האדם אשר לקרח ולא בניו, כי הבנים אין נקראים אדם אשר לפלוני, כי אין משמעות זה הלשון אלא על עבדים ושפחות, ולפי שקרח היה עשיר והיה לו עבדים מה שלא היו לדתן ולאבירם. ואמרו במדרש מה זכות היה ביד בני קרח שינצלו, שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהם היו רואין את משה וכובשין פניהם בקרקע, ואמרו אם נעמוד בפני משה רבינו אנו נוהגין בזיון באבינו, וכבר נצטוינו על כבוד אב ואם, ואם לא נעמוד, כבר כתיב מפני שיבה תקום, מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אע"פ שאנו נוהגין בזיון באבינו, באותה שעה הרחישו לבן בתשובה, עליהם אמר דוד רחש לבי דבר טוב אומר אני וגו', א"ר יוחנן מדוגמא שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שהוא עתיד לאחוז בכנפות הארץ והצדיקים תלוים ברומו של עולם כך עשה הקב"ה לבני קרח מאותה דוגמא בעולם הזה, רבי יהודה הנשיא אומר כמון עמוד נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו והיו כל ישראל רואים אותם, באותה שעה פחחו פיהם ואמרו שירה, כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות, שעתיד הקב"ה לבנות את ירושלים בנין קבוע שאין לו הפסק, שנאמר אלהים יכוננה עד עולם סלה, ע"כ. כמו שעמדו על רגליהם מפני כבוד משה, כן נתבצר להם עמוד שעמדו עליו, ומ"ש שאמרו שירה כאשר שמענו כן ראינו, אפשר שראו בתהום בנין בית המקדש כמו שראה יונה כדאיתא בפרקי ר"א, וכמעשה דאותו תלמיד דר' יוחנן דדריש ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות דלתות של ירושלים גבהן שלשים אמה כו' והפליגה ספינתו כו' ואמר דרוש רבי דרוש כאשר אמרת כן ראיתי כו'. א"כ מפני הקימה שקמו מלפני משה היה להם קימה וקיום לעולם. ויאבדו מתוך הקהל, הוא על דתן ואבירם שלא הניחו בנים בתוך הקהל: