שפתי כהן על התורה, במדבר יז:ג
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 17:3
Open in the reader →1את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם. לומר שאין הקב"ה חפץ במיתתם של רשעים, לזה אלו שחטאו בנפשותם אינם כמו קרח דתן ואבירם, כי אותם כבר באו ג' פעמים וקלקלו, אבל אלו ועשו אותם, עדין יש להם תיקון, וזהו ועשו אותם. ולזה אמר ועשו שהיה לו לומר יעשו, ואמר ועשו למחתות ולנפשות, זהו בנפשותם ועשו אותם. וראיה לזה ג"כ שאילו היה חוזר למחתות היל"ל ועשו אותן בנו"ן, כי מחתה היא לשון נקבה, וכן אמר לעיל ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת בנו"ן, אלא לרמוז למה שכתבתי. כי הקריבום לפני ה', לנפשות. ויקדשו, כיון שקבלו פורענותם נעשו קדושים, כמו שארז"ל על בשר חסידיך, כיון שקבלו פורענותם נעשו חסידים. צפוי למזבח, לכפר על נפשותם כמו שהמזבח מכפר. עוד שנתקדש המזבח על ידיהן, כמ"ש אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, ועל מה שהחטיאו את הרבים, יהיו לאות לבני ישראל. יראו ויקחו מוסר, ובזה יזכו הרבים, כמו שכתבתי על אלישע אחר, שאמר ר' מאיר מתי אמות ואעלה עשן מקברו, ואמר ר' יוחנן גבורתא למקלי מאריה, אלא כונת ר' מאיר היה לומר שמה שעשה בינו למקום לזה היא גיהנם, ולפי שהחטיא את הרבים, שאולי גם הם כשראו חכמתו אולי גם הם חזרו לעשות כמוהו, לזה אמר יש לו תקנה שאעלה עשן מקברו ויראו ויעשו תשובה, ואחרים גם כן הם יחושו לנפשם, נמצא שזיכה את הרבים: