שפתי כהן על התורה, במדבר ב:ג

1והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה,, לפי שהוא מלך כבודו של מלך שיהיה חונה לפני שער מלך מלה"מ. והחונים עליו מטה יששכר, לפי שהוא בעל תורה ואין למלך לילך בלא תורה ואם אין קמח אין תורה, לזה עמו זבולן שהיה מאכיל ליששכר, ולזה תמצא בשאר הדגלים, בגד אמר ומטה בזבולן אמר מטה, לומר שהוא מוקדם על יששכר, וכן משה רבינו הקדימו בברכה שאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, ולזה גם כן תמצא בכולם, וצבאו ופקדיהם וביששכר ובזבולן אמר ופקודיו, מורה על ענוותנותן שלא היו מרבין עצמן, וכן בראובן אמר פקודיו לפי שהיה בעל תשובה והיה עניו ושפל בעיניו לזה לא אמר בדגל זה כמו שאמר בשאר דגלים, שבשאר דגלים אמר דגל ראובן דרומה, דגל אפרים ימה, קודם הזכיר הדגל ואח"כ הרוח שהיה הולך, אבל בדגל יהודה קודם נזכר בפסוק הרוח שהיה הולך ואח"כ הדגל, שאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, לפי שהיה הולך לפני שער המלך הוא הולך בענוה ויראה, לזה לא נזכר הדגל קודם הרוח שהולך אלא רוח קודם, ולזה אמר בכפל קדמה מזרחה, כי מזרח הוא קדם וקדם הוא מזרח, אלא להורות על מעלת אותו רוח, וכן ג"כ אמר והחונים קדמה, ובכל הדגלים לא נאמר והחונים בראש הדגל אבל בשני הוא אומר והחונים עליו מטה וגו'. ובדגל יהודה נאמר בו והחונים לפי שהיה בפתח המלך היה בנחת ובמורא ממורא הרוח שהוא נגדו, שכן הדין במלך כשעומד בתפלה משכרע שוב אינו זוקף עד שיגמור התפלה, לומר שלפני ממ"ה הקב"ה אין מלכות ב"ו נחשב כ"כ:

2ואמר בכל אחד ואחד וצבאו ופקדיהם לרמוז למה שאמרתי שהם כנגד מחנות המלאכים, וזהו שאמר וצבאו נגד צבא מרום, ופקודיהם נגד השבטים, ולזה פקדיהם חסר כמו פקידי המלך ויפקד המלך פקידים, ולזה ג"כ אמר ומטה וגו', וחוזר ואומר ונשיא בני וגו', חוזר וקוראהו בשמו מרוב חיבה, ולרמוז למה שאמרתי, שהיה יכול לומר ונשיאיהם:

3עוד נאמר שאמר פקדיהם חסר, וכן ג"כ בתחלת הפרשה אמר פקדיהם למטה ראובן, פקדיהם למטה שמעון, וכן כולם חסר, לרמוז למה שאמר בזוהר ז"ל, כתיב בידך אפקיד רוחי פדיתה אותו ה' אל, אמת, א"ר אלעזר האי קרא אית לאסתכלא ביה חמיתון מאן דמפקיד בידא דמלכא מידי, אלא זכאה ההוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה, ת"ח כיון דעאל ליליא דמותא שליט בעלמא ואילנא דחיי אסתלק לעילא, וכיון דאילנא דמותא שליט בעלמא בלחודוי כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא מ"ט בגין דההוא אילנא גרים, ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד פקדונא דנפשיה בפקדונא, דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא דאע"ג דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ובפקדונא אתמסר לגביה ואי יסרב ביה ודאי נבדוק אבתריה דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא, כך ההוא אילנא בני נשא אקדימו ויהבון ליה פקדונא דנפשייהו, ובגין דכל אינון נפשתא אע"ג דכלהו אתחייבו לגביה כיון דכלהו אתמסרו ליה בפקדונא אתיב כל פקדונין למריהון ע"כ. כ"ש כאן שבמקום שיש מנין יש עין הרע, וג"כ יש לו עליהם שעשו העגל, וגם הולכים בתחומו (במדבר), שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו', לזה נתן להם הקב"ה עצה להפקיד נשמותיהם בידו כדי שלא יערער עליהם לזה אמר פקדיהם וגו', ובפרט שנמנו כאן ג' פעמים, אחת במנין כל שבט ושבט שאמר למטה פלוני כך וכך, ואחת בדגלים שאמר דגל מחנה יהודה וגו' וצבאו ופקדיהם כך וכך, והחונים עליו, כך וכך וצבאו ופקדיהם כך וכך, ואחת בדגלים שאמר דגל מחנה יהודה וגו' וצבאו ופקדיהם כך וכך, ועליו מטה פלוני וצבאו ופקודיו כך וכך, ואח"כ כולל שלשתם ואמר כל הפקודים של מטה כך וכך כמו סך הכל, לזה אמר פקדיהם בכל אחד ואחד, ובמנין הכולל אמר כל הפקודים וכן בכולם. לרמוז למה שאמר אח"כ כשכלל כולם אמר אלה פקודי פקודי כתיב לא פקדי, כי זה המנין של ס' רבוא יש לו רמז למעלה ואין שולט שם עין הרע ואין צריך להפקיד. ומה שחזר ומנה אותם בדגלים והוא המנין בעצמו שמנה בתחלת הפרשה, כי בדגלים אמר וצבאו ופקדיהם ארבעה ושבעים אלף ושש מאות, וכן לעיל אמר וצבאו ופקדיהם למטה יהודה ארבעה ושבעים אלף ושש מאות וכן כלם לפי שנתאוו לדגלים, כמו שאמרו במדרש ז"ל, הביאני אל בית היין, כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף רבבות מרכבות של מלאכים שנאמר רכב אלהים רבותים והיו כלם עשויים דגלים דגלים והיו ישראל מתאוים לדגלים אמרו הלואי אנו נעשים דגלים כמותם, לכך נאמר הביאני אל בית היין זה סיני שבו נתנה התורה שנאמר ושתו ביין מסכתי, ודגלו עלי אהבה והלואי מדגיל עלינו אהבה, וכן הוא אומר נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול, אמר להם הקב"ה נתאויתם לדגלים חייכם אני עושה שאלתכם שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך, מיד הודיע הקב"ה אהבתו לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו להיותם כמלאכים, א"כ אפילו שימנה אותם אין עין הרע שולט בהם שהם כמלאכים, ובפרט ששם ה' חקוק על דגליהם כנאמר ובשם אלהינו נדגול, אם כן מרוב חבתו ימנה אותם, שכן אמרו במדרש חיבה גדולה חבב הקב"ה את ישראל שעשאם דגלים כמלאכים המשרתים, כדי שיהיו נכרים בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן שנאמר ודגלו עלי אהבה, ולזה בדגלים לא היו צריכין ליתן כופר אבל במנין של תחלת הפרשה היו צריכין ליתן כופר נפש, וקודם שימנו השקלים היו מברכין את ישראל, ואחר שמונין השקלים גם כן היו מברכים את ישראל, נמצאו ישראל מתברכין פעמים, כן אמרו בזוהר, וזהו נשיאות ראש הנזכר בפרשת שאו את ראש, אבל הדגלים לא היו צריכין לזה כי שם ה' חופף עליהם ואין שטן ואין פגע רע ולא עין הרע, ועם כל זה פקדיהם כמ"ש לפי שיש לו עליהם. ותמצא במנין הכולל של דגל יהודה מאה וששה ושמונים אלף, סי' קו"ף שהוא מנין רבועו של שם, שעולה מקו"ם, לפי שהוא בן רביעי, וה' רמוז בו, והד' שבו הוא סוד החבור. וכן יהודה במלואו כזה, יו"ד ה"א וא"ו דל"ת ה"א סודו הדעת שהוא סוד החבור, כמו וידע אדם את חוה אשתו, וכן יהודה יה"ו ד"ה, ד"ה במספר כללי ד' עשרה, וה' ט"ו הרי כ"ה, א"כ יה"ו כ"ה נעוץ סופן בתחלתן והבן. לזה באלפים סך ק' ובמאות ת' גי' הנשמ"ה, להודיע נשמתו מהיכן נאצלה, לז"א הפעם אודה את ה', שהיתה נשמתו זכה, וכן ארבע מאות מספר קטן ז"ך, ולזה היה דגלו מזרחה גימטריא ר"ם לרמוז לעשר הויות שסודם ר"ם, ולזה ראשונה יסעו: