שפתי כהן על התורה, במדבר כב:יח

1ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק. לשלוחים הראשונים קרא אותם שרים, שנאמר ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי מואב, ואלו שהם שרים רבים ונכבדים מהם קורא אותם עבדים. אלא אלו כבדו אדוניהם שנאמר בן יכבד אב, אם יכבד אב נקרא בן, ועבד אדוניו, אם עושה כבוד לאדוניו נקרא עבד, ואלו דברו מכבוד אדוניהם שאמרו כה אמר בלק בן צפור אל נא בלשון בקשה, אלו כבדו אדוניהם אלו הם עבדים, אבל הראשונים שלא כבדו אלא אדרבא בקשו כבוד עצמן שנאמר וידברו אליו דברי בלק, ולא אמרו לא מלך ולא בן צפור כמ"ש, שהוא חכם ויודע בחכמת הצפור, אלו נקראים שרי בלק שהם שרים עליו הואיל ואינם מקבלים מרות. ורבינו בחיי ז"ל כתב כי קראם עבדים לומר שכשם שהם עבדי בלק שהוא מלך בשר ודם, אינם רשאים לעבור על מצותיו, על אחת כו"כ שאין אני רשאי לעבור על מצות הקב"ה, זהו שאמר אם יתן לי בלק וגו', ע"כ:

2אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. מנין לבלק כ"כ רבוי כסף, כי עדיין הוא רך אין לו כ"כ זמן במלוכה ועדיין לא קבץ ל כסף ולא זהב כמ"ש מלך למואב בעת ההיא, אלא אף שידע שאין לו, כדי לגדל עצמו בעיניהם אמר כן, כמו שארז"ל שהיו בו ג' דברים עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה. וכאן אמר לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה, ובסוף אחר פעם שלישית אמר הלא גם אל מלאכיך, אשר שלחת אלי דברתי לאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' ולא אמר אלהי, ועוד שם אמר טובה או רעה וכאן אמר קטנה או גדולה, אלא זה הרשע כונתו להרע לישראל יותר מבלק, ואמר לא אוכל לעבור את פי ה', אבל השר שלי אפשר שעל ידו אוכל לעשות רעה עמהם, ואם לא אוכל לעשות עמהם רעה, לפחות אעשה עמך טובה שלא ילחמו עמך, כי השר שלי הוא כפוף תחת ידי והוא נשמע לי, לזה אמר אלהי. קטנה שהיא ארה או גדולה שהיא קבה, לא אעשה כי אם על פי ה', אבל רעה אוכל לעשות שלא על פיו, כי היה יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה ויקללם, כמו שאמרו בברכות פרק קמא, מאי למען דעת צדקות ה', צדקה עשיתי שלא כעסתי בימי בלק שאלמלא כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולזה אמר ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה, לא כמו שאמר לשרים הראשונים והשיבותי אתכם דבר, אלא ואדעה, כי כבר אמר לא תאור את העם. אם יוסיף ה' דבר עמי כן, אני אדע מה אעשה, שאל זועם בכל יום בשעה שהחמה זורחת ומלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם מעל ראשיהם ונופלים על פניהם ומשתחוים לחמה, באותה שעה כועס. ואדעה, בגימ' פ"ו שהוא אלהיה, מה יוסיף ה' שהוא שם הרחמים, לזה בא לו אלהים ולא ה' ואמר לו אם לקרא לך באו האנשים, קודם אמר מי האנשים שאינם ראוים שתלך עמהם, אבל אלו הם מכובדים, אם באו לקרוא לך קום לך, מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול, אם כן אין הליכה זו בשבילך אלא בשביל אלו שלא ילכו אל אדוניהם ריקם, ולהראות להם סכלותך כמ"ש דעת בהמתו לא ידע, שהם כשראו שחבש את אתונו, נתבזו מלהלוך עמו, אמרו לו למה לא תרכב על סוס כמונו, אמר להם לרטיבא שדאי ליה. אמרה לו הלא אנכי אתונך וגו' כמ"ש רז"ל. ולזה יש מי שפירש על ויחר אף אלהים כי הולך הוא, שמי שהולך על חמור נראה מרחוק כמי שהולך על רגליו, ולא עשה כבוד לנבואתו לרכוב על סוס, ולהראות להם שנטתה מן הדרך ולחצה רגליו ורבצה תחתיו, לזה א"ל שהם אנשים בעלי כבוד כדי שידע קלונו ובזיונו בהליכתו עמהם, ליה לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, מה עשיה יש כאן, אין כאן כ"א דבור, א"כ היל"ל אותו תדבר, ואמר תעשה, רמז לו כשיראה שהאתון נטתה שיטה גם הוא, זהו אשר אדבר אליך ע"י האתון, לזה אחר שגלה עיניו וראה מלאך ה', אמר חטאתי ועתה אם רע בעיניך אשובה, אחר שחטא ג"פ שנטתה ולחצה רגלו ורבצה אמר חטאתי, עשה ג' זדונות ואמר חטאתי, אמר לו לך עם האנשים ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר: