שפתי כהן על התורה, במדבר כב:כא
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 22:21
Open in the reader →1ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו. הוא בעצמו בזריזות, אע"פ שהיה לו ב' נערים, מרוב שמחתו שהיה שמח בפורענותם של ישראל. וילך עם שרי מואב, לא כמו שאמר לו אלהים שא"ל קום לך אתם, לזה ויחר אף אלהים כי הולך הוא, הוא חושב שהולך בלא רשות, לזה ויתיצב מלאך ה' להודיעו שאין הליכתו בידו. וכן בזוהר וז"ל, ויחר אף אלהים כי הולך הוא, הא בקדמיתא יהיב ליה רשותא שאמר קום לך אתם השתא דהוה אזיל אמאי ויחר אף, אלא בגין דהולך הוא ברשותא דיליה לנפקא מההוא דאמר ליה ואך את הדבר, א"ל רשע את מתקן ומזרז זיונך לנפקא מן רשותי, חייך את ואתונך ברשותי תהוון, מיד ויתיצב מלאך ה', ע"כ:
2ויחבוש את אתונו. יש מי שפירש ויחר אף אלהים כי הולך הוא, לפי שחבש את אתונו לגנוב דעתם לומר שרוצה לרכוב עליה ולא רכב, שנאמר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב, לפי שהיה נוהג עמה מנהג אישות, אתנו, אנתו, והיה קשה בעיניו לרכוב עליה, כשיצא מלאך ה' לשטן לו אע"ג דאיהו לא חזא מזליה חזא ונרתת ורכב, והוא רוכב על אתנו, רכב כתיב, ע"כ, והוא דרך מליצה. ולמה חתון, שמעתי לפי שהיא מדרגה אחרונה של טומאה, וכונתו להלוך לקצה אחרון כדי שלא יתגלה אליו וימנענו להלוך, זהו ויחבוש את אתנו, שחבש כביכול כלפי מעלה, לזה ויחר אף אלהים כי הולך הוא. וקצת ראיה מהזוהר וז"ל, תאנא א"ר שמעון כמה חכים בלעם בחרשוי על כל בני עלמא, דהא בה שעתא אשכח עיטא לנפקא מרשותיה דקב"ה מההיא מלה דכתיב ואך את הדבר וגו' אסתכל בחרשוי ולא אשכח בר ההיא אתון, מה כתיב ויחבוש את אתונו, אטעין לה מכל חרשין ומכל קסמין דהוה ידע, ואעיל לה ואכליל לה מכלהו בגין למילט לישראל, מיד ויחר אף אלהים כי הולך הוא, הוא דייקא כמא דאתמר, מאי עבד קב"ה אקדים למלכא דרחמי לקיימא לקבליה ויסתור חרשוי וקסמוי, ות"ח דעד השתא לא כתיב ה' ולא איתחזו קסמוי וחרשוי, והא אוקמוה, והשתא כיון דאתקין אתניה וזרזה בתקוני חרשוי בסטרא דדינא למילט לישראל, אקדים קב"ה מלאכא דרחמי לקבליה ובשמא דרחמי בגין לסתור חכמתא דיליה ולאסטאה לאתניה מההוא אורחא, כמא דכתיב ותט האתון מן הדרך, מן הדרך דייקא, ועל דא לא כתיב ויתיצב מלאך אלהים, ויעמוד מלאך אלהים, אלא מלאך ה' דרחמי, אמר קב"ה רשע את אטענת לאתנך בחרשוי בכמה סטרי דדינא לקבל בני, אנא אעבר טוענך ויתהפיך מאורחא דא, מיד אקדים מלאכא דא דרחמי לשטן לו, לו דייקא, כמא דאתמר ר' אלעזר אמר מלאכא דרחמי הוה, לא שני ולא נפק מאומנותא דילה אלא בגין דהוה האי מלאכא מסטרא דרחמי וקאים לקבליה, סתיר חכמתא דיליה וקלקל רעותיה, הה"ד לשטן לו, לו הוה שטנא אבל לאחרא לא הוה שטן, ע"כ. ולפי הפשט לא היה מלאך דין כדי שלא יפגע בו, ולא כן הכוונה אלא שיראה שאין בחכמתו ובתחבולותיו שום יכולת נגדו ית', ויענה אמן בעל כרחו, ועוד לפי שהתנבא בטובתם של ישראל, וכולם יאבדו והם יעמודו, שנאמר הן עם לבדד ישכון וגו' ובימות המשיח יאבדו שנאמר אוי מי יחיה משומו אל, וישמעו מפלתם מפי נביאיהם. וכתב רבינו בחיי ז"ל, לשטן לו, בלעם נשתמש באומנות שאינה שלו, הפה נתן ליעקב שנאמר הקול קול יעקב, ולפיכך נשתמש המלאך באומנות שאינה שלו שהרי מלאך של רחמים היה ונעשה לשטן, זהו שכתוב הנה אנכי יצאתי לשטן מדה כנגד מדה, ע"כ: