שפתי כהן על התורה, במדבר כב:כז

1ותרבץ תחת בלעם. רמזה לו שזו התראה שלישית, ועד כאן תחום שבת אל יצא איש ממקומו, ולזה אמר תחת בלעם ולא אמר תחתיו, לומר שישוב מרשעו וממחשבתו הרעה שרוצה לבלעם ולהבליעם. אמר במדרש מה ראה לקדמו ג"פ, עמד לו בראשונה והיה ריוח מכאן ומכאן, בקש לקלל בניו של אברהם אבינו, מצא בני ישמעאל מכאן ובני קטורה מכאן, ותט האתון מן הדרך, בקש לקלל בניו של יצחק, מצא ריוח לצד אחד, הם בני עשו, ותלחץ אל הקיר, בקש לקלל בני יעקב, ל מצא בהם פסולת ליגע בהם, לכך כתיב בשלישית במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, ע"כ. כוונת האתון בנטותה הדרך, לפי שראתה בני ישמעאל מכאן ובני קטורה מכאן, רמזה לו שאלו אינם נקראים זרע, שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע, והן עתידין לירש את כל העולם, שכן נאמר לאברהם שא נא עיניך מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, לזה הלכה בשדה לרמוז לו על זרעו העיקרי שיש להם נחלה בלי מצרים. ובשניה רמזה לו שיראה זרעו של יצחק הזקן שהם בני עשו שעתיד לילחץ וליאבד מן העולם על ידי בניו של יעקב, וגם הוא עתיד לילחץ על ידיהם. בשלישית רמזה לו זכותו של יעקב שאין בו פסולת, וזרעו לבד יירש ארץ, כמו שעתיד לומר הן עם לבדד ישכון וגו'. עוד נאמר שהקדימו ג"פ לסתום עיניו ולהעלים ממנו קלקולם של ישראל, כדי שלא ימצא מקום, לחול קללתו, וימצא מקום לקלל, קודם העלים ממנו חרבן בית ראשון שנאמר בו ציון שדה תחרש, זהו ותלך בשדה להעלים ממנו, ולזה אמר כאן לשטן מה שלא אמר כן בב"פ אחרונות, לפי שבית ראשון היה בו יתרון על בית שני, שבבית שני חסרו ה' דברים, מה שאין כן בבית ראשון שבנה שלמה שהיו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואין עליהם שום עול, מה שלא היה כן בבית שני שהיו כפויים תחת רומים ומלכות יון, לזה אמר לשטן לו, להבעיתו, שלא יביט ויראה זה החרבן, כי היה בו חמה עזה ששפך כאש חמתו, ואם היה רואה זה החרבן, אולי היה מקלל שישאר חרב, או אם ח"ו יקלל שתחול קללתו על אותה שעה, לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. פעם שנית במשעול הכרמים, העלים ממנו חרבן בית שני שנאמר בו אחזו לנו שועלים, כמו שדרז"ל על בית שני, גדר מזהו גדר מזה, רומים ויונים מחוץ, ופריצים מבפנים, כמו שכתב בן גוריון, גבל ועמון מכאן פלשת עם יושבי צור מכאן. פעם שלישית במקום צר, מכירתו של אחשורוש להמן הרשע איש צר ואויב, שנמכרו לפי שנהנו מסעודתו של אותו רשע ואכלו מאכלות אסורות, ושתו יין נסך, ובעלו נשים נכריות, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, מלבד מה שעשו שהשתחוו לצלם נבוכדנצר, ולא היה בהם כי אם איש יהודי, לזה היה מקום צר, לולא רחמיו יתברך שאחרי נמכר גאולה תהיה לו, לזה הוצרך המלאך לסתום עיניו שלא יראה שום קלקול מאלו שלא ימצא מקום לחול בו קללה, לפי שהיה רואה ומביט למרחוק, שהרי התנבא לזמן מלך משיחנו, כמו שאמר אראנו ולא עתה וגו' דרך כוכב מיעקב וגו' והיה אדום ירשה וגו' וירד מיעקב והאביד וגו'. ותראה בפעם ג' שלקחו לראש הפעור שרצה לכוין לקלקולן של ישראל, שנאמר וישת אל המדבר פניו, כתרגום לעגלא דעבדו במדברא אמר נאום בלעם בנו בטור ונאום הגבר שתום העין, יאמר נאם בלעם, האמירה שרצה בלעם לאמרה אינו יכול לאמרה, לפי שהושם מתג ורסן בפיו כמו החמור, זהו בנו בעור, בער, וכשרצה להתגבר ולעמוד על עמדו נסתמו עיניו, זהו נאום הגבר שתום העין, אבל כשהוא שומע אמרי אל נפל כתיב, שנופל ממנו ומחסרים ממנו מה שהוא רוצה, וגלוי עינים, לאמרי אל גלוי עינים, למאמריו סתום עינים. נופל וגלוי עינים, שהשיאו לדבר אחר. ולא אמר שתום העין בשתי פעמים הקודמות, אלא כאן, כדי להעלים ממנו עון העגל שכבר נעשה, וכן כשגילה על זמן מלך משיחנו, אמר ג"כ שתום העין, שנסתם ממנו הריגתו של משיח בן יוסף ובזה נבא לשאלה ששואלים למה מנעו הקב"ה מלקלל, יקלל הוא והקב"ה יברך, כענין שכתוב יקללו המה ואתה תברך:

2וכתב רבינו בחיי ז"ל וז"ל, כי בלעם לא היה כח בדבורו כלל שתחול ברכתו או קללתו, וראיה שאין כח בדבורו, ממה שמצינו מבואר שאין בברכה כח בדבורו, כי אילו היה כח בדבורו כשהוא ברר לו הדבר שאין רצונו של הקב"ה לקלל את ישראל כמו שהיה בלק מצוה עליו למה לא בירך לבלק ולעמו, והנה בזה תושלם כוונתו של בלק שלא ישלטו בו ישראל או למה ידחוק עצמו לשכירות כסף וזהב של בלק, יברך עצמו שיהיה מלך גדול על כל המלכים, ולא יצטרך לכספו וזהבו. וכבר מצינו מפורש שבירך את עצמו באמרו תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו, ולא נתקיימה ברכתו, אלא היתה אחריתו רעה ותקותו מפח נפש, שהרי מת מיתה משונה, שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו ב"י בחרב, נמצאת למד שלא היה כח בדבורו לקלל, וכ"ז מצד דבורו, אבל מצד חכמתו שהיה יודע לכוון השעה שהקב"ה כועס בה, ודאי שהיה כח בדבורו לקלל, מ"מ הקושיא במקומה עומדת, כי מאחר שהקב"ה לא כעס באותן הימים, נמצא שכל דבריו וחכמתו בטלו, וכשל כחו מצד דבורו וחכמתו, שהרי אין כח בחכמתו אלא בשעה שהקב"ה כועס, וכיון שאין שעת כעס, רפו ידי חכמתו, וא"כ למה לא הניחו לקלל, ואמר לא תאור את העם, מאחר שאין כעס כו'. והתשובה בזה, כי גלוי וידוע לפניו ית' דבר המגפה העתידה להיות, וכדי שלא יאמרו שבשביל קללתו של בלעם באה המגפה, על כן מנעו מלקלל, ע"כ:

3עוד אפשר לומר, שגלוי לפניו ית' החורבן של בית ראשון ושל בית שני והמאורעות שיארעו לישראל, והיו האומות אומרות מקללתו של בלעם באו עליהם כל אותן הצרות, וגם האפיקורסים והרשעים שבישראל היו מאמינים כן, ולא יתנו לב שכ"ז בא עליהם מצד רשעם ועונותיהם ולא היו שבים, לזה מנעו הקב"ה שלא יקלל ולא יברך, כי כל מה שאמר אינם ברכה אלא על דרך משל כדי שכשיהיו ישראל בשלוה ובהשקט ובטח כמו בזמן שלמה, שלא יאמרו האומות שברכתו של בלעם היא שגרמה להם, ולא מהקימם התורה והמצות כמו שאמר אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם, ונתתי שלום, וישבתם על הארץ לבטח, ובזה יהיה להם פתחון פה לעתיד לבא, למה ישראל הם זוכים ביום הדין מאחר שלא עשו התורה והמצות, אלא מצד ברכתו של בלעם, לא היה להם לזכות ולירש עוה"ב, כי לא באה להם קיום המצות בעמל וטורח, אלא ברכתו של בלעם גרמה להם. לזה מנעו ואמר גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו: