שפתי כהן על התורה, במדבר כב:ל
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 22:30
Open in the reader →1ותאמר האתון אל בלעם הלא אנכי אתנך אשר רכבת עלי וגו'. אמרה לו מאחר שלא מחדש באתי אליך אלא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה, ולא עשיתי זה, ועתה ראית שנוי פעם ושתים ושלש, היה לך להבין שאין זה מקרה ולא שחוק והתעוללות, ותחקור על הדבר, ואם לזה אין לך הבנה, איך אתה הולך לקלל עם גדול כזה. ההסכן ה"א הראשונה שמוש, הסכן בגימ' קהל, כלומר קהל גדול יסתכן בשבילי שלא יהיה להם תקומה. הסכנתי עם האותיות בגימט' תקומה. הלא אנכי אתנך כתיב, אמרה לו מששת ימי בראשית היה תנאי שאהיה אתנך, אותיות תנאך. אשר רכבת עלי, לא שיבא על ידי סכנה לקהל גדול כזה. מיד ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' נצב לקראתו בדרך וחרבו שלפה כתיב, כלומר של פה, רמז לו שפיו ודבורו אינו בידו, זהו של פה (כמו של נעליך), שיסיר הפה מידו, הפה הוא ביד הקב"ה. ומה שאמר וחרבו שלופה, ולא אמר וחרב, רמז לו שעתיד ליהרג בחרבו, כמ"ש בזוהר פרשת קדשים על פסוק לא תנחשו, עבד ביה כמה זיני מותא ולא מית עד דנטל חרבא דהוה חקיק עלה חויא מהאי סטרא ומהאי סטרא, א"ל פינחס בדיליה טול ובדיליה ימות, כדון קטל ליה ויכיל ליה, ע"ש. שלופה, שלו פה, כלומר החרב שלו פה ביד המלאך: