שפתי כהן על התורה, במדבר כב:ז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 22:7
Open in the reader →1וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם. שכל אחד לקח קסם אחד בידו מגוון אחד לנסותו, אם הוא יאמר מה ביד כל אחד ואחד, ודחי שהוא יודע. כשבאו אצלו שתק והם לא דברו דבר, אמרו אם יודע אין אנו צריכין לומר לו שום דבר כמו שדרך כשנכנסים לבית המכשף לשאול על גניבה או על אבדה, אינו אומר שום דבר אלא הוא אומר על דבר זה באתם, וזה באו אליו ואין דובר אליה דבר, לא מן הסימן שלקחו בידם ולא למה הם באים, כשראו כך דברו הם שהם שלוחי בלק וכשראו כן זקני מדין הניחוהו והלכו להם, אבל זקני מואב אינם יכולים לחזור עד שישיבו לשולחיהם דבר, כי הם עיקר השלוחים, לזה וישבו שרי מואב, ולא אמר זקני מואב לפי שניטל מהם העצה שנאמר וטעם זקנים יקח, שהיה להם להלוך כמו שהלכו זקני מדין. ואמר וידברו אליו דברי בלק ולא אמרו מלך מואב, כי כשראו ההעדר של בלעם, אמרו מי שנצטרך לזה הוא פחות מהדיוט לזה לא הזכירוהו בשם מלך. ובזוהר אמרו וילכו זקני מואב, שקודם לא נזכרו בשם זקנים אלא ויגר מואב, ויאמר מואב, אבל זקני מואב לא נאמר, אמרו בזוהר וילכו זקני מואב שהלכה מהם העצה, שנאמר וטעם זקנים יקח. וז"ל, וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם, טעמא דאינון זקנים ניטל מנייהו ולא יכילו למשלט בחרשייהו כלל. עוד שם וידברו אליו דברי בלק, מלין באתגליא ולא בלחישו, פירוש דהיל"ל ויאמרו כמי שמדבר לפני גדולים בנחת, שלשון דבור הוא בקול רם, ואמר בלעם פגים אודנא הוה פגים עינא ופגים רגלא, מתלת דוכתין הוה פגים, אתקן לההוא סטרא והכי אצטריך לההוא סטרא, ע"כ. עוד שם וישבו שרי מואב עם בלעם, כמה יאות הוה לון לבני מדין אי רעותא דילהון הכי, אבל ישיבם דיתיבו אינון במואב גרמא לון טב בגין דאשתאר תמן ומאן דאזלו אינון דמדין גרמא לון ביש, מ"ט אילין חששו ליקרא דמלה דקב"ה, ואלין לא חששו לה כלום ואזלו לארחייהו בשעתא דאמר ההוא רשע והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי, מיד אזדעזעו אינון דמואב למלה דא ויתיבו תמן, ואינון דמדין לא חששו כלום ואזלו לון, ועל דא וישבו שרי מואב, ע"כ. ופירוש וישבו שהיה להם יישוב ונתארך זמנם עד שבא דוד ועקרם, אבל במדין נאמר צרור את המדינים, אבל מואב שעשו כבוד לדברו של מקום ששמעו שאמר כאשר ידבר ה' אלי, נתארך להם, וכן עגלון מלך מואב לפי שעשה כבוד לדבורו של מקום כשאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך מיד ויקם מעל הכסא, יצאה ממנו רות המואביה שהאריכה ימים עד שלמה, שכן ארז"ל וישם כסא לאם המלך, זו אמה של מלכות היא רות: