שפתי כהן על התורה, במדבר כג:כד

1הן עם כלביא יקום. נתנבא על מלחמת מדין שנאמר בה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אל תקרי יקום אלא יקום. וכארי יתנשא על ל"א מלכים. לא ישכב עד יאכל טרף, לא ימות משה עד שיקום ממדין. וכן יאכל טרף בגימט' בלעם מדין מלכיה. ואמר ולא ידע מה אמר, ומתנבא על הריגתו ועל הריגת מדין ומלכים ואינו יודע מה אומר. ודם חללים ישתה, בגימ' אלו שלושים ואחד מלכים:

2ובמדרש אין אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הם ישנים מן התורה ומן המצות, עמדו משנתם עומדים כאריות חוטפים מצות לובשים ציצית מניחים תפילין קורים קריאת שמע ממליכין, להקב"ה ונעשים כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ומתן, אם נתקל אחד מהם או אם מחבלים באים ליגע באחד מהם, ממליכין להקב"ה ואומרים שמע ישראל והם נצולים. לא ישכב עד יאכל טרף, כשהם אומרים ה' אלהינו ה' אחד, בורחין המחבלים מפניו, ומלחשים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והוא נמסר בק"ש משומרי היום לשומרי הלילה, וכשבא לישן מפקיד רוחו להקב"ה שנאמר בידך אפקיד רוחי, וכשנעור משנתו ממליך מלך העולם הקב"ה, שומרי הלילה מוסרין אותו לשומרי היום שנאמר נפשי לה' משומרים לבקר וגו'. ודם חללים ישתה, נתנבא שאין משה שוכב עד שיעשה נקמה בו ובחמשת מלכי מדין. לא ישכב עד יאכל טרף, זה בלעם. ודם חללים ישתה, אלו מלכי מדין. אמר להם משה לישראל, בלעם הרשע עושה לכם כשפים ומפריח לחמשת מלכי מדין ופורח ומפריח אותם, הראו לו הציץ ששמו של הקב"ה גלוף עליו, והם נופלים לפניכם, תדע שהוא כן, שכן כתיב וכלי הקדש, זה הציץ שכתוב בו קדש לה', וכתיב ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם ואת בלעם בן בעור וגו':

3ובזוהר לא ישכב עד יאכל טרף. מאן עמא תקיפא כישראל, בשעתא דאתנהר צפרא קם ומתגבר כאריה לפולחנא דמאריה בכמה שירין בכמה תושבחן, משתדל באורייתא כל יומא ובליליא לא ישכוב, כד בעי בר נש למשכב על ערסיה, מקדש שמא עילאה אמליך ליה לתתא ולעילא, כמה גרדיני נימוסין מתקשרין קמייהו בשעתא דפתחי פומהון על ערסייהו בשמע ישראל ובען רחמי קמי מלכא קדישא בכמה קראי דרחמי. ד"א הן עם כלביא יקום, זמינין האי עמא למיקם על כל עמין דכנען, כארי גיבר ותקיף יתרמי עלייהו, ארחייהו דכל אריותא למשכב על טרפייהו, אבל עמא דא לא ישכב עד יאכל טרף. ד"א הן עם כלביא יקום, לקרבא קרבנין ועלוון קמי מאריהון על גבי מדבחא, ותאנא בשעתא דקרבנא אתוקד על גבי מדבחא חמי דיוקנא דחד אריה רביע על ההוא קרבנא ואכיל ליה, וא"ר אבא אוריאל מלאכא עילאה הוו חמאן ליה בדיוקנא דאריה תקיפא רביע על מדבחא ואכיל לון לקרבניא, וכד ישראל לא הוו זכאין כל כך, הוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביע עליה, כדין ידעי ישראל דבעיין תשובה וכדין תייבין, לא ישכב וגו' אילין קרבנין דליליא כגון עלוון, ודם חללים ישתה, דקב"ה אגח קרבא דילהון על סנאיהון, ר' אלעזר אמר לא ישכב, מהו לא ישכב, אלא בכל ליליא וליליא כד בר נש אזיל בפקודוי דמאריה לא שכיב על ערסיה עד דקטיל אלף ומאה ועשרין וחמש מאינון זינין בישין דשריין עמיה, רבי אבא אמר אלף אינון דסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף, ובמה כמא דכתיב יעלזו חסידים בכבוד וגו' רוממות אל בגרונם וגו' לעשות נקמה וגו', הה"ד לא ישכב ודא הוא לעשות בהם משפט כתוב, ע"כ: