שפתי כהן על התורה, במדבר כג:ד

1ויקר אלהים אל בלעם. הפר מחשבות ערומים, הוא חשב שיקרה לו שם הוי"ה, ונקרה לו שם אלהים. ויאמר את שבעת המזבחות, שרצה לשאול רשות מכ"י תחלה, ולזה אמר שבעת ולא שבעה לרמוז לנקבה, ולזה מזבחת כתיב, וכן אמר המזבחות בה' הידיעה. ואמר ערכתי, לומר שסידר הוא העליונות כסדרן. ואעל פר ואיל, שלא קצץ אלא חבר מדת הדין עם הרחמים, זהו פר ואיל. ורבינו בחיי ז"ל כתב על דרך הסוד, את שבעת המזבחות ערכתי, מה שעשה מהם שבעה ומה שהזכירם בה' הידיעה, הכל בהשגחה גמורה ובכוונה ידועה, כי בלעם הרשע מרוב חשקו לקלל רצה להמשיך רנון מהמחשבה הטהורה אל כל השבעה ולהשפיע בהם כח, ולא הספיק אצלו שיעשה מזבח אחד ועשה ז', כדי שיפעלו כל המדות רצונו ויפיקו מחשבתו בהמשכת הרצון, והעלה קרבנותיו בג' מקומות למה"ד. והנה ז' מזבחות האלה הם ז' ימי בראשית וז' קני מנורה, והם נקראים צרור החיים, כי הם ענין מיוחד למעלה ומתפרד למטה לפי המקבלים, וזה ביאור הכתוב את שבעת המזבחות של מעלה ערכתי למטה, ע"כ:

2ויקר אלהים אל בלעם אמרו במדרש, א"ל הקב"ה רשע מה אתה עושה, אמר לו שבעה מזבחות ערכתי, משל לשולחני המשקר במשקולות בא בעל השוק הרגיש בו, א"ל מה אתה מעוול ומשקר במשקולות, א"ל כבר שלחתי דורון לבית, אף כאן בלעם קראו רוח הקודש רשע מה אתה עושה, אמר לפניו את שבעת המזבחות ערכתי, א"ל טוב ארוחת ירק שאכלו ישראל במצרים על מצות ומרורים מקרבנות שאתה מקריב ע"י שנאה. אז"ל כן לפי שאמר ויקר אלהים ולא אמר כמ"ש פעם שניה ויקר אלהים וגו' וישם דבר בפיו, אבל כאן אמר ויקר ומיד אמר את שבעת המזבחות ערכתי, אלא ודאי דבר עמו דבר מה, והשיבו את ז' המזבחות ערכתי. וישם ה' דבר, כשהשוה המדות אמר ה', וקודם אמר ויקר אלהים, ואחר שהשוה אמר ה', ג"כ לכבודן של ישראל. דבר בפי בלעם, הדבר היה נכנס בפי בלעם, והדבר היה מדבר, ואפילו הוא לא היה מבין מה היה אומר, לזה אמר וישא משלו, הוא חושב שממשל משלות. ובמדרש אמר הקב"ה לישראל בני רשע זה בא לקלל אתכם הריני עוקם את פיו והופכו לברכה שנאמר וישם דבר בפי בלעם ואין דבר אלא. מלאך שנאמר ישלח דברו וירפאם וגו', בא לו בגרונו, רצה לברך מניחו, לקלל בולמו, ר' יוחנן אמר מסמר של ברזל נתן בגרונו, בא לברך מניחו, לקלל בולמו ואין דבר האמור כאן אלא מסמר של ברזל שנאמר כל דבר אשר יבא באש וגו', ע"כ. כ"ז אז"ל לפי שהיל"ל וישם דברים בפיו, כמו ושמת את הדברים בפיו, ואמר דבר, לזה חד אמר אין דבר אלא מלאך, וחד אמר מסמר, גימט' שם, והוא נקראת שם, והיא כה, וזהו וכה תדבר, לא אמר וכה דבר, אלא תדבר, היא ולא אתה:

3ובזוהר א"ר שמעון ת"ת האי רשיעא געלא דכולא דלא תשכח בכל פרשתא דא ויאמר ה' אל בלעם או וידבר ה' ח"ו, מה כתיב וישם ה' דבר בפיו, כמאן דשוי חסמא בפום חמרא דלא יסטי הכא או הכא, כר וישם ה' דבר בפי בלעם, אמר ליה קוב"ה רשע מה דאת חשיב עלך יהא ותתקיים ברכתא בבני, או איפכא לא צריכין אינון לך, כמה דאמרין לצרעה כו' אלא את שוב אל בלק וכך תפתח, פומך לא יהא ברשותך, ולא בפומך תליא מלולא אלא וכה תדבר, הרי כה דזמיא לברכא לון, כ"ה תמלל ברכה דבני, דכד תפתח פומך היא תמלל מילין לאתקיימא על בני, דלא אשבוק מילין לך, ת"ח דכך הוא, דכיון דאתא לבלק ובלק שמע כל אינון מלין הוה חשיב דהא מפומוי דבלעם הוו נפקין, אמר לקב אויבי לקחתיך, א"ל בלעם סב אינון חרשין דידך בגין לעכבא הכא האי כ"ה, ואי את יכיל לעכבא האי כ"ה בהאי חרשין אנא אעקר לה מאינון מלין דקא אמרת, מה כתיב התיצב כה על עלתך, בהאי ובחילין חרשין תעכב לה, ואנכי אקרה כ"ה, כלומר אעקר לה מאילין מלין, א"ל קוב"ה רשע אנא אעקר לך, מה כתיב בתריה ויקר אלהים אל בלעם וגו', וההוא דבר ארם קלא במלוליה דכ"ה, שוב אל בלק וכ"ה תדבר, כה תדבר ודאי, תא חזי בקדמיתא לא כתיב התיצב כה על עלתך ואנכי אקרה כה, אלא התיצב על עלתך, כיון דחמא דכה אמר אינון ברכאן, כדין אמר התיצב כה על עלתך ואנכי אקרה כ"ה, ע"כ: