שפתי כהן על התורה, במדבר כג:ו

1וישא משלו. כבר אמרתי שהוא לא היה מבין את הדבר והוא היה חושב שהם דרך משל וחידה. ובמדרש וישא משלו, אל תקרי משלו אלא משלו, שהיה בלעם מבקש להוציא קללות מלבו, ואין הקב"ה מניחו, כשראה כן תלה העון בבלק ואמר ראו מה עשה לי בלק, שהייתי ברומו של עולם וכל המלכים מרצים לי אגרותיהם, והביאני זה לזלזל בכבודי, וא"ת מי הכריחני, מלך מואב, לפי שהוא מלך מואב. מהררי קדם, שיודע חכמת בני קדם, שהיו קודם, ומפני ידיעתו שהוא יודע יותר ממני, שהוא קבל מההרים הגדולים של בני קדם, ואמר לי לכה, לא אמר בוא אלי אלא לכה, כמו שאמר למה לא הלכת אלי, ולא אמר למה לא באת אלי, שהיה לי לילך אליו ולבקש מלפניו על זה, זהו לכה, לך היה ראוי דבר זה. ארה לי, ארה לשון לקיטה כמו אורה בתאנים, כלו' הניח כל האומות ומי לקט יעקב שאמר הנה עם יצא ממצרים, שיצאו ישראל ויצאו עמהם הרבה מן האומות, אתה כשתקלל תכוון שלא תחול הקללה אלא על יעקב, כלו' על זרע יעקב והוא לשון זריקה כמו צדה אורה, אורה אתכם ביד אל, כלומר יזרוק כל האומות וילקוט יעקב. והשתי לשונות הביאם הזוהר, ארה לי יעקב, שהם עושים עמנו עקבות ומרמות. ולכה זועמה ישראל, שהם משתררים עלינו:

2ובמדרש מן ארם, בין הרמים הייתי והורודני בלק לבאר שחת, ינחני, כמא דאתמר נהה על המון מלך מצרים והורידהו. ד"א מן ארה, עם כסא של מעלה הייתי והורידני מכבודי, משל למי שמהלך עם המלך, ראה לסטים הניח המלך ומטייל עם הלסטים, כשחזר אצל המלך, אמר לו לך עם מי שטיילת עמו, כך בלעם נזקק לרוח הקודש כשנזדווג עם בלק נסתלקה ממנו רוה"ק וחזר להיות קוסם כבתחלה, שנאמר (יהושע י"ג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו ב"י בחרב, לכך צווח רם הייתי והורידני בלק, ע"כ. ופירוש מהררי קדם, שחזר לחכמת בני קדם להיותו קוסם כקדם, פירוש כבתחלה. לכה, שאמר לי לך עם מי שטיילת. זהו ארה, שזרקו והוציאו לחוץ. לי יעקב, כלומר עמי אתה עושה עקבה, אחר שחלה עליך רוה"ק. ד"א מן ארם, מהיכן שהם באים עלינו בכח, באנו בדבור לקללם, שתי סטריקיאות (פירוש משאות) יש להם מארם, כיצד אברהם יצא מארם נהרים ונטען כל אותם ברכות, לך לך ואעשך לגוי גדול וגו', יעקב הלך לארם נהרים ונטען כל אותן ברכות הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, מהיכן שהן באים עלינו בכח ברכות, באנו לקללם. ד"א מן ארם, א"ל אתה אומר לקללם, אילולא הם לא הייתי בעולם, כיצד מלכה ושרה היו אחיות שנאמר ויקח אברם ונחור להם נשים וגו' ושתיהם היו עקרות, וכיון שנעקד יצחק על גבי המזבח, אמר הקב"ה לאברהם והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, היה אברהם מהרהר ואומר אחרים מתברכים בזכותי ומלכה קרובתי אחות אשתי לא היתה צריכה להפקד, מיד ויאמר לאברהם הנה ילדה מלכה גם היא, ילדה מלכה בנים אין כתיב כאן אלא גם היא למד שכמו שהיתה שרה עקרה ונפקדה כך מלכה. אמרו רבותינו שכל נביאי אומות העולם שעמדו יצאו מן מלכה, את עוץ בכורו זה איוב שנאמר איש היה בארץ עוץ, ואת בוז אחיו זה אליהוא בן ברכאל הבוזי. ואת קמואל, למה נקרא שמו קמואל, שקם נגד אומתו של אל. אמר בלק לבלעם אילולא הם לא באנו לעולם, אילולא אברהם לא בא בלק, שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט וגו', ואתה מבני בניו של לוט. ואילולא יעקב לא הייתי בעולם שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב, שבתחלה רחל באה עם הצאן, ומשבא יעקב נתנו לו בנים שנאמר וישמע את דברי בני לבן, ואילולא הם אני ואתה לא היינו בעולם, והיינו שנינו כפויי טובה. ארה לי, כל מי שמקללן מקלל עצמו שנאמר ומקללך אאור אורריך ארור וגו' א"כ ולכה ארה לי, כלומר לך ולי היא הארירה, ולכה זועמה, הזעם הוא לך שיצאת לקלל ולא תחול עליהם קללה. ובזה יתיישב לך שלא מצינו שאמר בלק לזעום עד שאמר זועמה, א"כ ולכה זועמה הזעם הוא לך. לכה ארה לי יעקב, אילו בקשת לקלל אחר הייתי יכול, אבל יעקב כל מי שמקללו מקלל עצמו כביכול, זהו ארה לי יעקב, משל למלך שבורר מנה יפה לעצמו ובא אחד ואמר גנאי עליה כלום יש לו חיים, ואלו נחלתו וחבלו וסגולתו שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, והייתם לי סגולה מכל העמים וגו'. ולכה זועמה ישראל, מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו, ובא אחד ואמר שאינה שוה כלום, כלום יש לו חיים, ואלו כתיב בהם ישראל אשר בך אתפאר. מהררי קדם, צופה אני בנבואה שבהרים הגדולים תלויים ועומדים, אברהם יצחק ויעקב, ואין כל בריה יכולה ליגע בהם, זהו כי מראש צורים אראנו, ולא זכות אבות בלבד אלא אף זכות אמהות שנאמר ומגבעות אשורנו וגו':