שפתי כהן על התורה, במדבר כד:יד

1ועתה הנני הולך לעמי. אמר לו אתה אמרת ברח לך, איני צריך לברוח, כי היה בוטח בכשפיו שינצל מהם, שעשה כמה כשופין ופרח באויר, כמ"ש בפרשת קדושים מהזוהר, ובמדרש פרשת מטות עיין שם. ופיו הכשילו שהולך ולא ישוב. ואמר לו בשבילי איני צריך עצה אבל לך צריך, עצה, לכה איעצך, העצה היא לך לא לי, לפי שאתה עתיד ליפול בידם שבלק הוא צור שהוא מנסיכי מדין:

2לכה איעצך. לא אמר ותהי עליו רוח אלהים כמ"ש בשלש פעמים הראשונים, לפי שעתה שבירך בפירוש לישראל ראה יותר, לפי שהכין עצמו, לזה אמר ויודע דעת עליון, מה שלא אמר כן לשעבר. ואמר איעצך, לפי שהוא עתה מתנבא באבדן של מואב שעיר ועמלק, לזה אמר איעצך, כמ"ש הנביא זאת העצה היעוצה על כל הארץ והיד הנטויה על כל הגוים כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו נטויה ומי ישיבנה. והרמב"ן ז"ל כתב איעצך אגיד לך עצה היעוצה מאת ה', אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. וגלה לו נבואה זו שלא יפול עמו ביד ישראל עתה רק באחרית הימים. והנה היו ד' נבואות, ראשונה שאמר שישראל הם חלק ה' ונחלתו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ב' התנבא בכבוש הארץ ושיהרגו מלכים אדירים שבה, שנאמר הן עם כלביא יקום. ג' התנבא בישיבתן בארץ במנוחה והשקט, ואמר מה טובו אהליך יעקב, ושיעמידו מלך שינצח את אגג, ושיתנשא עוד המלכות, שראה דוד מתנשא למעלה, שנאמר וידע דוד כי הכינו ה' למלך. ועתה בנבואה זאת הרביעית הוסיף לראות ענין המשיח, ולכך הרחיק הענין מאד, שאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, מה שלא אמר כן בכל הנבואות הראשונות, ואמר כי זאת עצת ה' שיעץ באחרית הימים. וקרא עצמו עתה שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה, כאשר אמר בנבואה שלישית, והוסיף לקרא עצמו ויודע דעת עליון, והאומר כן שיודע דעת עליון, ירצה לומר שהוא יודע מה בדעתו של עליון לעשות בעולמו באחרית הימים, וזה כענין כי יום נקם בלבי, וארז"ל לבא לפומא לא גלי, ע"כ:

3איעצך. רז"ל אמרו שנתן לו עצה על הזנות, איעצך אמר לו אלהיהם של אלו שונא זמה כו'. ולא נכתבה בפירוש אלא ברמז במלת איעצך, וכן משה אמר לישראל הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. ומה שלא נכתבה בפירוש, כדי שלא ישתבחו המדינים לומר שעצת נביאם הועילה, וגם כדי שלא יבאו לפרוץ בזנות שהיא אחת משבע מצות בני נח, וגם משום ישראל שלא יאמרו שעל ידו נסתייע מילתא, ואין עליהם שום עון אשר חטא, ולמה נענשו, לזה נסתמה לומר שמהם היא הסבה וההתחלה, שנאמר ויחל העם וגו'. ומה עשה הארור בלעם, אמר אם אומר לו העצה מיד בפירוש לא יהיה שומע ממני, שהיו כולם גדורים בעריות מפחדם מהמבול שבא בסבת הזנות, עמד ופתהו והודיעו מה שעתידין לעשות באומות ובפרט בעמו, כאומרו אשר יעשה העם הזה לעמך, ואח"כ פתהו על הזנות, א"כ איעצך, אבל קודם אמר לו אשר יעשה העם הזה וגו':