שפתי כהן על התורה, במדבר כד:יז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 24:17
Open in the reader →1ומחץ פאתי מואב. לא יכם לגמרי. לפי שבת לוט לא היתה כוונתה באותה מעשה לרעה, כי כיוונה לשם שמים לשום בעולם שארית, בחשבה שכל העולם אבד, לכן ישאר ממנה שארית, וכן אמר הנביא ושבתי את שבות מואב, אבל לפי שהחציפה פניה וקראתו מואב שנתעברה מאביה, ונתנה מקום לזנות, אחר שהיו גדורים מעריות, לזה לא יבא בקהל ה':
2ומה שאמר פאתי ולא פאת, ניבא על דוד שמדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות. וקרקר כל בני שת, כלומר הבנים העקריים שאינם לא מן בני הפילגש ולא מן השפחות שהם בני עשו. שת, פירוש יסוד, כמו כי השתות יהרסון, שהיסוד הוא עיקר הבנין. ובזוהר פרשת בלק (דף ק"ץ) ז"ל, נעמה מבני עמון ביומי דדוד נפקא, כדין שראת רוח קודשא על דוד, אמר ליה דוד כד כל עלמא מדידנא ואפילנא עדבין מדידתא דישראל חבל נחלתו, הוה דכירנא מה עבדו בחבל נחלת מואב, מה כתיב וימדדם בחבל וגו', בההוא חבל נחלת ה', כל אינון דהוו מההוא זרעא חבל ההוא חבלא אחיד בהו כתיב מלא החבל מהו מלא החבל ההוא דכתיב מלא כל הארץ כבודו, הוא אמר דא הוא לחיי ודא הוא לקטלא, וההוא חבל אחיד באינון דאתחזן לקטלא, ובגין כך אחיד בחבל ופשיט חבל על ההוא חבל נחלת השם, ומדין גדעון שצי להו וכל ההוא זרעא, דלא אשתאר מנייהו מכל אינון דאבאישו לישראל, קב"ה נטיר להון דבבו ונטיל מנייהו נוקמין, אבל אי זמינין למיתי מנייהו טב לעלמא אריך רוגזיה ואפיה עמהון עד דיפוק ההוא טב לעלמא, ובתר כן נטיל נוקמא ודינא מנייהו, ע"כ: