שפתי כהן על התורה, במדבר כד:ד
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 24:4
Open in the reader →1נאום שומע אמרי אל. שיבח עצמו שאינו כשאר הנביאים שנופלים לארץ, והם כמתים שאין בהם שום הרגשה, והם רואים הדברים בדמיון, שנאמר וביד הנביאים אדמה, אני איני כן אלא שומע אמרי אל בבירור בלא דמיון. וכ"ז היה מפני כבודן של ישראל, והוא חשב שמפני מעלתו היא זאת. ואולי ע"ז רמזו רז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ארז"ל בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומנו בלעם, כונתם לומר שכמו שמשה דבר ה' עמו פנים בפנים ולא היה נרתע ולא היה מזדעזע, כן בלעם בזה לבד היה שוה למשה מפני כבודן של ישראל. אבל יש הפרש גדול בין נבואתו של משה לו. כי משה היה מוכן ומזומן בכל עת כמ"ש עמדו ואשמעה מה יצוה ה', לא כן בלעם שהוצרך להכין עצמו עד שהיה רואה, וזה ג"כ לא היה אלא עתה בפעם ג', וכשאמר לו אח"כ לכה איעצך אשר יעשה העם הזה וגו', ושיבח עצמו כ"כ על אלו הב' פעמים, איסתרא בלגינא קיש קיש קריא, אבל משה לא זזה ממנו הנבואה ממעמד הר סיני שנאמר ואתה פה עמוד עמדי:
2ואמר אשר מחזה שדי יחזה. שרצה והיה מקוה להגיע למעלת האבות שהיתה נבואתם באל שדי, זהו אומרו מחזה שדי יחזה, ולא אמר חזה אלא יחזה, שהיה מיחל ומקוה להגיע למעלה זו, ונמנעה ממנו, כי אפילו לזו לא הגיע כמ"ש יחזה ולא חזה, כ"ש לנבואת משה רבינו ע"ה. זהו נופל וגלוי עינים, נפל כתיב, פירוש שחסר ממנו וגלוי עינים, כמו חי שעיניו פתוחות ואינו רואה בהם: