שפתי כהן על התורה, במדבר כד:ו

1כנחלים נטיו כגנות. היה רוצה לברכם כנחלים שהה זוחלים בימות הגשמים ופוסקים בימות החמה, כן יהיה הפסק למעלתם של ישראל, א"ל נטיו, שיהיו כנחל שאינו פוסק לעולם, שנאמר הנני נוטה אליה כנהר שלום. כגנות, רצה לברכם שיהיו כגנה אשר מים אין לה, א"ל הקב"ה עלי נהר, כדמתרגמינין כגנת שקיא דעל פרת. כאהלים, רצה לברכם שאם יהיה להם שום מעלה שתהיה כמו האהלים שלבסוף ריחם נמר והם נפסדים ונרקבים, לזה א"ל, נטע ה', שאין בהם הפסד לעולם. ואמר כארזים, כלומר שאין גזעו מחליף, לזה א"ל אלי מים, שאם ישבר, מריח המים יחזור ויפריח. ד"א המשילם לארבעה דברים, לנחלים לגנות לאהלים לארזים. לנחלים, נגד הדגלים שהיו ג' דגלים לכל רוח, לזה אמר נטיו נגד חנייתם. לגנות, נגד הלוים שהיו חונים סביב למשכן, משפחות הגרשוני ימה, והקהתי תימנה, מררי צפונה. עלי נהר, שהיו על המשכן שמשם יוצא אורה לעולם, נהר מלשון ונהורא עמיה שרי. כאהלים נטע ה', נגד אהל מועד. כארזים עלי מים, נגד משה ואהרן ובניו, שהיו חונים פתח אהל מועד מזרחה, ולהם קרא ארזים. ואמר עלי מים, שמשם תורה והוראה יוצאה לכל ישראל, וכשם שאין העולם מתקיים בלא מים כך אין להם קיום בלא תורה, ולזה סמך יזל מים מדליו, מהדלי הגדול שהוא משה. מדליו, בגימ' מלך, ויהי בישורון מלך, שכל ישראל קבלו ממשה שנאמר דבר אתה עמנו ונשמעה, וכה"א תורה צוה לנו משה, מנין תור"ה צוה לנו משה, שהם תרי"א מצות, וזהו שאומרים הלכה למשה מסיני. וכבר כתבנו שמשה הוא כלל כל ישראל, ולזה רמזו שקול משה כנגד כל ישראל. וכן משה רבינו עם האותיות בגימ' כלל ישראל, א"כ כולם נוזלים ושואבים ממנו. וזרעו במים רבים, כאן רמז מה שארז"ל הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה, שמה שחסר מהאב יבא לבן, שכולם קבלו התורה מסיני, את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וגו', ופירוש רבים, רבנים, כמו שק ואפר יוצע לרבים, פירוש לגדולים, ישולמו חלקם וחלק אביהם, וברא כרעא דאבוה. וירום מאגג מלכו, מאגג ואילך יהיה להם לישראל שם ומלכות שלא תפסק לעולם, שנאמר כסאו כשמש נגדי כירח יכון וגו', כי המלך הראשון מושאל הוא, ושמו מעיד עליו שאול. ותנשא מלכותו, בזמן מלך המשיח שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם, קראו נשיא לפי שעתיד כביכול לדור בתחתונים, ובערך השי"ת קראו נשיא זהו ותנשא מלכותו: