שפתי כהן על התורה, במדבר כה:יא
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 25:11
Open in the reader →1בן אלעזר בן אהרן הכהן. ובאלעזר לא אמר אלעזר הכהן, לומר כשהיה בן אלעזר לא היה כהן שלא נמשח בשמן המשחה וכאילו אלעזר אינו כהן. פשיטא שפינחס אינו כהן, אבל אחר שעשה מעשה אהרן, קנאי בן קנאי מכפר בן מכפר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם וכאן אמר ויכפר על בני ישראל, עוצר בן עוצר, שנאמר באהרן ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, וכאן אמר ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה, זריז בן זריז, באהרן אמר וירץ אל תוך הקהל וכאן אמר ויקם מתוך העדה. לזה אמר בן אהרן הכהן, מאחר שתפס במדותיו של אהרן ראוי הוא לכהונתו של אהרן, וכמו שאהרן אוהב שלום ורודף שלום כן פינחס נאמר לו הנני נותן לו את בריתי שלום. אמר בזוהר למה אמר בן בן, אלא כשהרגו לזמרי, נתקבצו שבטו של שמעון להרגו ופרחה נשמתו של פינחס, ובני אהרן נדב ואביהוא שהיו ערטלאין, לפי שלא נשאו נשים, נכנסו בגופו, ואע"פ שהם ב' ואין גוף אחד יכול לקבל ב' נשמות, לפי שלא נשאו נחשבים כל אחד כחצי גוף, ולזה לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, שנכנסו בגופו, והם היו כהנים, לזה רמז בפרשת וארא ואלעזר בן אהרן הכהן לקח לו מבנות פוטיאל ותלד לו את פינחס, אלה ראשי אבות הלוים, לומר שראשי בית אבותם שהן נדב ואביהוא שהיו סגני כהונה, הן נכללין בפינחס. וא"ת נשמתו היכן הלכה, אלא לפי שאלעזר לקח מבנות פוטיאל, לא אמר בת פוטיאל, אלא כדי שלא תאמר שהוא לכתחלה עשה כן ולא הלך אחר היחס, לפי שישרה בעיניו, לזה לא אמר בת פוטיאל אלא מבנות פוטיאל, תהיה מה שתהיה, לפי שהדבר הוא מאתו ית', והיה קשה בעיניו איך יקח בת כהן לע"ז, ולזה לא נמשח, וכשפרחה נשמתו מת אותו גוף, והנשמה חזרה להיות גוף בערך נשמות נדב ואביהוא, א"כ הוא בן אלעזר שהוא הגוף שנזדכך, והנשמה בן אהרן, לזה נתן לו חיים לעולם, שגופו היה נשמה, ואין מיתה אלא לגוף:
2השיב את חמתי. כל מקום שיש זנות אנדרלומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים, וכשעשה פינחס זו המעשה, פגעה ברעים לבד, שנא' ויהיו המתים, שכולם היו מתים מתחלתן כמ"ש בזוהר, והשיבה מעל הטובים, זהו מעל בני ישראל, שהם הטובים שנקראים בני ישראל. ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, לא אמר בחמתי, לפי שכאן היו שני דברים זנות וע"ז, על הזנות היא אנדרלומוסיא שהיא החמה, ועל ע"ז היא הקנאה, שנאמר כי אל קנא ה' אלהיך. על הזנות באה המגפה, ועל ע"ז אמר קח את כל ראשי העם והוקע אותם וישוב חרון אף ה' מישראל, וכשנתעצלו ולא עשו בזריזות, רצתה מדה"ד לכלות את ישראל. וכשראה פינחס ועשה אותה מעשה בזריזות שנאמר ויקם מתוך העדה, שיכך אותה. והשיב כמו בשובה ונחת: