שפתי כהן על התורה, במדבר כה:יב

1לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. אמר הקב"ה למשה, פינחס יש לו תרעומת עלי, למה לא נמשח בשמן המשחה, ומתרעם עלי ועליך, שמשחת אהרן ובניו ולא משחת אותו, לזה הוא חושב לפי שבא מפוטיאל לזה נפסקה ממנו כהונה, לכן אמור לו שיש שלום בינינו ולא יהיה לו תרעומת מצד הכהונה, שכבר זכה בה, ולפי שלקחה הוא בזרוע, לזה אמור לו אתה, כביכול כאדם שאינו יכול להקביל פני מי שהגביר עליו חסדיו והוא היה מונע ממנו חסדו, ושואל בשלומו ע"י אחר. לזה אמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, יש לי עליו בין מצד אביו ובין מצד אבי אביו ובין מצד עצמו שהשיב את חמתי:

2עוד לכן אמור. שתכריז ותאמר בפני הכל שאני נותן לו כהונת עולם, ולא יאמרו הוא לא נמשח וכיצד יהיה כהן, ועוד כהן שהרג את הנפש פסול לכהונה, ויאמרו שאתה נתת לו הכהונה מדעתך, ויבאו לערער עליך כמו שעשה קרח, לכן תכריז בפני הכל שאני הניתן, והיא שמורה לו מששת ימי בראשית, הנני נתן כתיב, עד שבא זמנה:

3עוד את בריתי שלום. שנתן לו שלום בד' יסודותיו כי האדם מורכב מד' יסודות, וכשהארבע יסודות הם בשלום שאין גוברין יסוד על חבירו הוא בחיים, ואם יגבר יסוד האש על יסוד המים או יסוד המים על יסוד האש, וכן שאר יסודות, אז הוא מת, לזה הבטיחו שיהיה שלם בד' יסודותיו, ובזה יהיה חי לעולם. וכשעלה לשמים פשט ג' יסודות החומרים ולקח יסוד הרוח שהוא יסוד המלאכים, שנא' עושה מלאכיו רוחות, ועלה בו. פינחס בגימט' ר"ח, ואליהו עולה ב"ן, רביע ר"ח, הוא בן שפשט הג' ולקח האחד שהוא הרוח, והניח הג' בגן עדן הארצי להתלבש בהן כשיבא לזה העולם, שא"א לבא בלא מלבוש חומרי. ובכל עת הוא בא, לפי שאמר כי עזבו בריתך בני ישראל, א"ל הקב"ה אתה אמרת שעזבו בריתי שהוא ברית מילה, לא יהיה ברית מילה בעולם עד שתהיה שם ותראה שלא עזבו בריתי, כן איתא בזוהר:

4עוד בזוהר פ' תשא (דף ק"ץ) וז"ל, מה לך פה אליהו, א"ל קוב"ה לאליהו בקדמיתא הוית מקטרג ומקני על ברית ומדחמינא בך דקנית עלי בההוא ברית, נטלית ליה ברעו דמשה ויהיבניה לך, עד דמשה הוה אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, השתא דאיהו דילך לא אתחזי לך לקטרגא עלוי, (פירוש לפי שהשלום נתן לך והיה לך לשום שלום לא קטרוג), הוה לך למשבק קנוייך לי כמא בקדמיתא הוה דילי שבקנא ליה לידא אחרא ולא קטריגנא עלוי, מה לך שה, מאי פה ברית קיימא פה ה' איהו, כיון דלא בעית לשבקא לי פומך אתברי באתר דההיא פומא, תנן בההיא שעתא אתעבר מיניה ההוא נבזבזא דיהיב ליה משה, דתנן מאי דכתיב וילך בכח האכילה ההיא עד הר האלהים חורבה למתבני מתמן וכי מתמן הוה בעי אלא למתבע כדמלקדמין מההוא דירית מהר האלהים ברית דא, פינחס הוא אליהו ודאי בדרגא חדא, א"ל משה לית אנת יכיל לקבלא מנאי אלא זיל לינוקייהו דישראל ומאינון תרווח ואינון יהבי לך וכך הוא עביד. (פיריש סותם הואפיו), זהו שאמר מה לך פה, הפה שנתתי לך שתאמר בו שלום אתה אמרת בו קיטרוגא, כבר הלכה ממך המתנה שנתתי לך, אבל לך אצל ינוקיא כו' פ"ה גימ' מילה ותעיד עליהם, ומהם תרויח הפה, זהו מה לך פה:

5ובזוהר בההיא שעתא אמר קוב"ה מה אעביד עם משה, ברית דא ממשה הוי וכלא דיליה הוה, למיהב ליה לאחרא בלא דעתיה דמשה לאו יאות, שארי קוב"ה ואמר למשה משה פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, א"ל משה רבש"ע מהו, א"ל אנת הוא דמסרת נפשך על ישראל דלא ישתצון מן עלמא כמה זימנין, והוא השיב את חמתי מעל בני ישראל, אמר משה מה את בעי הא כולא דילך, א"ל הא כולא דידך דתשרי בגויה, אמר משה הא בלבא שלים תהא לגביה, א"ל אימא אנת בפומך וארים קלך דאנת מסר ליה ברעותא בלבא שלים, הה"ד לכן אמור, את אימא ברעותא הנני נותן לו את בריתי שלום, ע"כ. א"כ את בריתי שלום ע"י ברית תינוקות תרויח השלום:

6עוד יש לפרש הנני נותן לו את בריתי שלום, שהבטיחו שלא יבאו בניו של זמרי או אחיו ובני משפחתו לנקום את דמי אביהם מידו, אלא אדרבא הם יבואו לשאול בשלומו, כמו כשהיו ב"ד הורגים למי שנתחייב הרג או סקילה או שריפה כו', שהיו באים קרוביהם ושואלין בשלום העדים ובשלום הדיינים, לומר שאין בלבם עליהם, כמ"ש בזוהר וז"ל, יו"ד דא איהו דברית ועל דא כל מאן דנטיר ברית דא איהו אשתזיב לעילא ואשתזיב לתתא, מנא לן מפינחס דהא כתיב בגין דקני על ברית אשתזיב מדינא עילאה ומדינא תתאה, ובגין כך אתרשים יו"ד דא בגוויה, דכתיב פינחס, ע"כ. ורבינו בחיי ז"ל כתב, למה נתן לו החיים, לפי שהוא היה סבה שלא כלו בני ישראל לפי שהשבתת החימה גרמה קיומן של ישראל, שאלמלא כן היו כלים וא"כ פינחס גרם לישראל אורך ימים ושנות חיים מאותו זמן עד סוף העולם, ואותם שנים אין להם סוף ותכלית, לכך זכה לחיות לאין תכלית, כי פינחס הוא אליהו, כענין שאמר הנביא בריתי היתה אתו החיים והשלום, וכאן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, ע"כ. ובמדרש א"ר שמעון בן לקיש פינחס זה אליהו, אמר הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין ישראל בעולם הזה אף לעתיד אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני ובין ישראל, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים וגו'. ומכאן תבין מה שארז"ל כל הנותן שלום לחבירו ואינו מחזירו לו כאילו גזלו, שנאמר גזלת העני בבתיכם, כי מן שמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי, והשלום ניתן לבני אדם, לכך צריך להחזירו למי שנתנו לו, לזה היה משתבח אותו חכם שמעולם לא קדמו שום אדם בשלום: