שפתי כהן על התורה, במדבר כז:טו

1וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' וגו'. מאי לאמר, אלא אמר משה לאמר יפקוד איש על העדה, שחשב משה שאחד מבניו ישב במקומו לזה אמר אם אתה תפקוד איש על העדה, צריך שאתה בעצמך או ע"י אחרים תמנהו, כדי שלא יאמרו מלבי אני עושה כמו שאמר קרח כשמניתי אהרן אחי. לזה א"ל קח לך את יהושע, וכשיראו שלא אחיך ולא בנך הוא, ישמעו אליו. ועוד מה אתה אומר שיהיה ע"י אחרים, כן אעשה, שקודם שתמנהו אעשה אחרים שלוחים בדבר, ומי הם, אלדד ומידד מתנבאים, ומה היתה נבואתם, משה מת יהושע מכניס, ובזה לא יאמרו עוד שמלבך אתה עושה אלה. ועוד אל ה' לאמר, כשראה משה שנצטוה לתת לבנות צלפחד נחלת אביהם אע"פ שלא היה בן תורה כמ"ש בזוהר, בזה נתן לב לאמירתו, וזהו אל ה' לאמר. ואמר אלהי הרוחות לכל בשר, לומר שכפי מה שראוי לאותו הדור כן יהיה המנהיג, שדור המדבר היה דרדע דור שכולו דעה והיה משה ראוי להנהיגם אבל הדור שנולדו במדבר שלא היו בקבלת התורה, כמו שראוי להם כן יהיה מנהיגם, כמ"ש בזוהר פרשת ויקהל (דף קצ"א) ז"ל, א"ר אבא כתיב למן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד, האי קרא לא רישיה סיפיה ולא סיפיה רישיה, דכתיב לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד, מאי האי עם האי, ואבחר בירושלים מבעי ליה, אלא כד קוב"ה אית רעותא קמיה למבני קרתא אסתכל בקדמיתא בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא ולבתר בני קרתא, בגין דמתא וכל בני מתא כלהו קיימין ברעיא דנהיג לעמא אי רעיא טבא טב ליה טב למתא טב לעלמא, ואי רעיא איהו בישא וי ליה וי למתא וי לעלמא, ע"כ. לזה אמר איש על העדה, כפי מה שראוים העדה. ועוד אמר איש על העדה, לומר שלא ינהוג שררה עליהם, כמו שאמר משה ליהושע אחר שסמכו, אמר לו כי אתה תבוא את העם הזה, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי עצתם ודעתם, כן אמר כאן איש כלו' לא ינהוג שררה אלא שאחד מהם יצא לפניהם ויבא לפניהם, הוא קודם. אשר יצא לפניהם, הוא הקב"ה שיצא לפניהם במדבר, שנאמר וענן ה' הולך לפניהם יומם וגו' לזה יצא כתיב ואשר יביאם, יהושע מכניס. וכן א"ל משה כי אתה תבוא וגו'. ואשר יוציאם בצאתם בגלות מירושלים, זה ירמיה שהתנבא על יציאתם, ויצא עמהם לנחמם וזכותו יגן עליהם, כמו שארז"ל על פסוק הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו מאת ה' לאמר, א"ל הקב"ה חות אנת לבבל עמהון ואנא הוי הכא או אנא איחות ואנת תהוי הכא, א"ל ירמיה אי אנא איחות עמהון מה אהני להון אלא ייחות ברייהון עמהון דהוא מהני להון סגי, נחתו תרוייהון, והיה ירמיה רואה כת של בחורים בקולרין והוא מכניס ידו ביניהם לנחמם ולהקל מעליהם, ונבוזראדן בא ומעבירו כו' עד שנגלה עליו הקב"ה, הה"ד הדבר אשר דבר וגו והוא אסור באזיקים, כ"י והוא. לזה ניבא עליו משה על ירמיהו שהוא כדאי לאותו הדור ויהיה הקב"ה עמו, לזה אמר איש, ואין איש אלא הקב"ה. ואשר יביאם, ניבא על ביאה שניה שהיתה ע"י עזרא שיהיה ג"כ הקב"ה עמו. ולא תהיה עדת ה' וגו' ניבא על זה הגלות שאנו בו שאין לנו לא נביא ולא רועה, שיהיה הקב"ה עמנו, וכן הבטיחו שנאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'. ולפי שהיה רועה נאמן רצה שיקים להם הקב"ה רועים נאמנים שירעו את ישראל אחריו, כמו שאמרו רז"ל במדרש, להודיע שבחן של צדיקים כשנפטרין מן שעולם מניחין צרכיהם ועוסקים בצרכי צבור. ובמדרש, אמר משה אני לא בקשתי לילך ואתה אמרת לך ואשלחך אל פרעה, אתה החלות להראות את עבדך, והואיל וכך גזרת עלי שלא אכנס, אותו שהוא עומד תחתי לא תעשה לו כן, אלא יצא לפניהם ויבא לפניהם. עוד יבא לפניהם בזכותי ויצא לפניהם בזכיותיו. עוד אלהי הרוחות לכל בשר, אמר משה אני הייתי רועה ישראל והייתי פרנס עליהם, לפי שנשמתי כלולה מששים רבוא, כמ"ש משה רבינו עם ח' האותיות בגימט' כלל ישראל כן צרין לזה הדור מי שינהיגם, שתהיה נשמתו כלולה מכולם, לזה חמר אלהי הרוחת חסר שתהיה הרוח אחת כוללת כל הרוחות. ואשר לו קח לך את יהושע, יו"ד ה"ה וי"ו שי"ן עי"ן בגימ' ישראל עם המלות. אשר רוח בו, וכן במדרש א"ל משה האיש אשר אתה מעמיד עליהם יש בו רוח של ס' רבוא שיהיה מסיח לכל אחד ואחד לפי דעתו, א"ל הקב"ה משה וכך דברת הריני מראה אותך כל השופטים וכל הנביאים שאני מעמיד לישראל עד תחיית המתים, א"ר סימון ויראהו ה' את כל הארץ, שהיה מראה אותו יהושע עומד תחתיו ומוסר לעתניאל, וכן כולם, א"ל הב"ה כל אלו שהראיתי לך, דעת אחת ורוח אחד יש בהן, אבל מה שבקשת לראות מראש בסוף, רוח אחת יש בו והיא שוקלת כל הרוחות, זה משיח שנאמר בו ויצא חוטר מגזע ישי ונצר וגו' ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו', זהו שאמר הכתוב לעשות לרוח משקל, לרוחה של כל בריה ובריה, ע"כ. משמע מכאן שבקש משה לראות כל פרנסי הדורות, לראות אם יש באחד מהם כולל כל הרוחות, כמ"ש אלהי הרוחות לכל בשר, ר"ל לא יש אלא משיח, והיא מה שאמר מה שבקשת לראות מראש בסוף, שמשיח אחרון כמשיח ראשון שהוא משה, וכן אמר במשיח רוח חכמה, התחיל מהחכמה וסיים ביראת ה' שהיא סיום כל המדות, והבן: